כבר שבועיים בערך שהחיים מחייכים אלי והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר, עד כדי כך שפחדתי לכתוב את זה כדי לא לפתוח פה לשטן [*וביום שכן כתבתי את זה, על פנקס באוטובוס, קרה לי משהו ממש מעצבן. אבל בקטנה].

יש את הדברים הקטנים – כמו זה שמצאתי אתמול צמיד שנאבד לי מזמן וחשבתי שנאבד לעד; או זה שכבר כמה פעמים ברצף תפסתי את האוטובוס הטוב (בדרך מהעבודה הביתה יש לי אוטובוס טוב ואוטובוס רע, אני עולה על מה שמגיע קודם)...

ויש את הדברים המשמעותיים יותר – כמו הטיסה להודו שמגיעה עוד יומיים; או כמו הלימודים שיגיעו עוד חודשיים (אגב בסוף התקבלתי לעוד מקום חוץ מבצלאל); או כל המפגשים הכיפיים שהיו לי עם הרבה חברים וחברות לאחרונה; ובעיקר הפגישות עם הבחור החדש בחיי, שהגיעו במינון מוגזם אפילו בצורה אובייקטיבית, אבל שנינו לא חשבנו שזה מוגזם...

טוב לי. אני מאושרת.

אפשר בבקשה לארוז לי את הרגע הזה ולקחת אותו בקופסה?

לונג ביי, ג'מייקה, 16.09.2005 - הפעם האחרונה שהייתי ככה מאושרת.