3. הוא

אחרי 15 ימים מדהימים שבהם בילינו כל רגע פנוי אחד עם השני (יותר ביחד מלחוד), הגיע השבוע המשבר הראשון. זה קרה כשאני נכנסתי לפאניקה ואמרתי דברים שאח"כ התחרטתי עליהם (לא שהם לא היו צריכים להיאמר - רק שהוא לא הבין אותם בצורה הנכונה). אז בכיתי הרבה לבד בחדר שלי, בכיתי הרבה באמצע הרחוב בעיר (וכמובן שראה אותי מישהו שמכיר את אמא שלי והוא התקשר אליה להלשין), הגעתי אליו הביתה אחרי יומיים של ניתוק והמשכתי לבכות ולבכות ולבכות... עד שהכל השתחרר, דיברנו על זה והבהרנו הכל והמשכנו הלאה ועכשיו אנחנו שוב זוג מושי-מושלם כמו שהיינו מההתחלה.

אחרי שעברנו את זה ביחד - אני יודעת שהכל כבר אפשרי...

  "אולי תשימי גם תמונה שלי בבלוג עם הראש מטושטש כמו שאת עושה תמיד". ביקשת, קיבלת!

2. לימודים

יש ארבע כיתות בכל מחזור של תקש"ח שמתחיל בבצלאל. השנה יש 26 תלמידים בכל כיתה. אני כבר יודעת באיזה כיתה אני, אבל אין לי מושג מי האנשים שיהיו איתי... אז מחר בעשר בבוקר אני מתייצבת בבניין הגבוה מעל פסגת הר הצופים, עם רוח קרב ועט ביד (אחד מאלה שמסתובבים לי בבית. לא טרחתי לקנות כלום ללימודים...) ומקווה שכל החששות שלי יתבדו - כלומר שאני אסתדר עם כל המרצים והסטודנטים, כולם יאהבו אותי, החומר יהיה מעניין ולא יהיה לחץ בכלל... קלי קלות!

1. הודו

זה נראה כבר כמו חלום רחוק, כמעט כאילו לא הייתי שם. אפילו הסיפורים כבר מתחילים להעלות אבק - למעט אלה שתיעדתי ביומן, השאר כאילו הולכים ומתנדפים... אז כדי להזכיר לעצמי שזה באמת קרה, וגם כדי שתוכלו לספוג קצת מהאווירה - הנה קולאז' של הפרצופים היותר מעניינים שראיתי שם. [טיפה יותר גדול]

שנת לימודים מוצלחת לכולם! :)