יצא ככה שהיום בשיעור "העברת מסר" היה צורך לכבות ולהדליק את האור כל כמה דקות (ראינו סרט בחושך, דיברנו עליו באור וחוזר חלילה). מכיוון שאני ישבתי הכי קרוב למתגים, מוניתי בעל כרחי לאחראית על האור. פעם בטח הייתי נמנעת מלעשות דבר כזה, הייתי אולי עוברת מקום ונותנת למישהו אחר את התפקיד, במחשבה שאני לא רוצה לצאת פראיירית, להיות הסנג'רית של כולם. אבל היום פשוט חשבתי על זה ככה שכל פעם שאני קמה מהכסא וחוזרת אליו אני שורפת קלוריה או שתיים. זה גרם לי להנות מהתפקיד הזה הרבה יותר, פשוט קפצתי בשמחה מהכסא כל פעם, ואפילו זכיתי לכינוי "נערת הגלגל".

היום נגמר השבוע השני בסמסטר השני בשנה הראשונה שלי בבצלאל. מדהים איך שהזמן טס. הזמן טס כשנהנים. האמנם אני נהנית? אולי! לא תמיד... אבל בתמונה הכוללת בהחלט כן.

הייתי בשתי חתונות בשבועיים האחרונים, של שני קצוות מנוגדים לחלוטין בחברה הישראלית (אחת של דוסים בנתיבות, שניה של חילונים בחיפה (ובת-דודה ראשונה שמתחתנת! כבוד)). נהיו לי כלמיני מחשבות על העתיד תוך כדי החתונות. ואל תגידו עכשיו "בקרוב אצלכם" כי אני בטח לא מתכננת שזה יהיה any time בקרוב. אבל לפחות אני כבר לא מתכחשת לזה שיום אחד זה יקרה. אולי... אוף, הסתבכתי. מה התחלתי לדבר על חתונות בכלל?

הכיס-מרה שלי מתנהג כמו ילד טוב מאז שהודיעו לו שימיו ספורים, ולא השתמשתי אפילו פעם אחת במשככי הכאבים שנתנו לי למקרה שיכאב. אני אמורה לא לאכול מאכלים מטוגנים בינתיים ועומדת בזה יפה - רק חבל שחוץ ממטוגן אני אוכלת המון. ולא עושה מספיק ספורט (לא עושה בכלל).

"ג'ונו" הוא הסרט הכי טוב שראיתי השנה. קטן וחמוד ומקסים ופשוט. אל תפספסו.

ובפינת הביזאר: היום, בפעם הראשונה בחיי, איש באוטובוס החליט לקום ואמר לי "שבי, שבי". או שנראיתי ממש מסכנה (היו לי הרבה תיקים וכבר יותר מדי זמן שלא ישנתי כמו שצריך בלילה) - או שאני מזדקנת.

פברואר הוא חודש קצר.