נגיד, לכתוב על זה שקיבלתי סמל היום (סוף סוף, אחרי שכבר חודש היה אמור להיות לי) (וזה אומר שיש לי עכשיו 5 חודשים לשחרור!).

או לכתוב על זה שהיה לי כל-כך כיף באילת בשבוע שעבר, שבוע שנראה כל כך רחוק עכשיו. קניתי שם הרבה דברים, השתזפתי, שחיתי, טיילתי... ואז כשחזרתי לבסיס חטפתי שביזות שלא תיאמן. זה עבר לי רק היום בערך, ומיד אחרי שקיבלתי סמל חטפתי שביזות חדשה, מסוג של "אני לא מאמינה שאני כבר סמל ועדיין נשארו לי חמישה חודשים".

אין לי כח גם לכתוב על ההופעה שממנה חזרתי כרגע - מופע קומי של "החצילים" (אי אפשר לקרוא לזה סטאנד-אפ, כי זה לא) שהיה ממש מעולה והצחיק אותי כמו שלא צחקתי מאז... אתמול.

לא בא לי לכתוב על הסיבה שצחקתי אתמול, מסתם קטע קטן שהיה במעבדה, שמישהו יצא מהמשרד של המפקד שלי ואז שאלתי את עדי "את יודעת איך קוראים לזה שכרגע יצא?" והיא אמרה שלא, "זאת תעלומה ואף אחד לא יודע איך קוראים לו!" [לשם הבהרה, הוא נכנס למשרד של המפקד שלי כל יום ואומר לנו שלום ולהתראות] ורגע אחרי שהוא יצא, המפקד שלי פתח את הדלת וצעק לו "שלמה, לקחת את המפתחות?" וצחקתי כמו שלא צחקתי כבר הרבה מאוד זמן.

אני גם לא אכתוב על יום כיפור, על כל המשמעויות שלו בשבילי ועל הסיבות שאני צמה או לא צמה (אתם יכולים לנחש - אני עצמי עוד לא יודעת אם אני אצום), אבל אני יודעת שזה יום מיוחד עם אווירה מיוחדת, ולא איכפת לי אפילו שזה יוצא בשישי-שבת כמו שכולם מתבכיינים.

לא יודעת מה זה - פשוט אין לי כח לכתוב לאחרונה. אין כח. אז אני לא אכתוב...

צום קל (למי שצם), גמר חתימה טובה (לכולם).