לפני שלושה חודשים כתבתי לך מכתב ובו מניתי כמה מהסיבות בגללן אני אוהבת אותך. אני חושבת שעבר מספיק זמן בשביל לחשוב על עוד כמה ("אנחנו 9 חודשים ביחד, מה שאומר שאם היינו שוכבים בפגישה הראשונה היום היה נולד לנו תינוק" -גי"ז).

כשאתה נלחם על העקרונות שלך ומפתיע אותי (ואפילו את עצמך), כמו עם הסטייק השומני במסעדה (*אל תאכלו שם!)

כשאנחנו חושבים שנינו על אותו דבר באותה שניה ואומרים את זה ביחד

העובדה שיש לנו עולם שלם משלנו שרק אנחנו מבינים - עם ביטויים יחודיים, קיצורי סמס, דמויות בדיוניות...

זה שכשרק הכרתי אותך חשבתי שאתה ממש דייקן/פדנט/מסודר ועם הזמן אני מגלה עוד ועוד צדדים מבולגנים שלך ("אחר כך אל תאשימי אותי באיחור", עאלק)

זה שאתה כל כך מתעניין בכל מה שאני עושה ובעבודות שלי, שלפעמים אתה דואג יותר ממני אם אני אספיק את הכל בזמן

אני אוהבת לגלות עליך דברים חדשים מסיפורים קטנים, וגם לשמוע את אותם סיפורים בפעם השניה (ולהגיב כמו כששמעתי בפעם הראשונה)

ואת זה שכשאתה מגלה עליי דברים חדשים אתה תמיד אומר "איך זה שלא ידעתי את זה עד עכשיו?"

וזה שאתה מגלה לי דברים חדשים על עצמי (כמו דברים מוזרים שאני עושה מתוך שינה ולא ידעתי עד היום) ושאתה אומר שאני מגלה לך דברים חדשים על עצמך

אני אוהבת שאנחנו במקום ציבורי עם מלא אנשים אבל הכל מסביב נהיה לי מטושטש כי אני מסתכלת עליך ורואה לך בעיניים את האהבה שלך אליי ואז כל מה שאני יכולה זה להסתכל עליך (ואז אתה נותן לי נשיקה בלחיים ואני בכלל נמסה)

אני אוהבת את זה שכל רגע איתך הוא כיף - בין אם כרגע נפגשנו, או אם אנחנו כבר המון שעות ביחד ולא עושים שומדבר מיוחד, או אם יוצאים מהעיר ואז תמיד קורים לנו דברים מצחיקים שאפשר לספר עליהם. אפילו להיפרד ממך אני אוהבת - למרות שזה קשה כל פעם מחדש - ולו רק כי אז אני מתחילה לצפות לפעם הבאה שניפגש

אני אוהבת אותך כל כך, מהסיבות האלה ואחרות ועוד מלא מחשבות קטנות עליך שעולות לי כל הזמן וגורמות לי לאהוב אותך יותר ויותר הכי מיליון מלנתלפים בעולם.

שיהיה לך (ולכל מי שעוד הגיע לפה) יום צו-צו-צו ושבוע נפלא!