לא חשבתי שאני אעמוד בזה, אבל הצלחתי: ראיתי שני סרטים רצוף בקולנוע, שניהם יותר משעתיים. הראשון - הארי פוטר והאסיר מאזקאבן. זה לא שבאמת רציתי לראות אותו, וגם את שני הקודמים ממש לא אהבתי, אבל זו הייתה הדרך היחידה שלי לראות את הסרט הבא (כי פשוט אח שלי נסע לשניהם, ובלעדיו לא הייתה לי הסעה).

השני - רקוויאם לחלום. ראיתי אותו לפני שלוש שנים בדיוק, באותו מקום בדיוק, ומאז לא העזתי לחזור. לא זכרתי הרבה, רק שזה סרט חזק ומדכא וקשה לצפייה. וכך הוא היה, גם בפעם השנייה. כתבתי אז את כל מה שהיה לי להגיד. יש עוד הרבה להגיד. אני רק יודעת שאני רוצה חיבוק. פעם שלישית לא תהיה.

תמונה מתוך רקוויאם לחלום. אני מציינת את זה כי בדר"כ התמונות שאני שמה פה הן שלי.