בעיקר כי אני יודעת שאכנס למיטה ריקה, לראשונה מאז עברנו לגור ביחד.

הקבוק שלי הלך למילואים. הקבוק שלי לא יהיה פה כל השבוע ואין מי שיחבוק אותי בלילה עכשיו.

אפילו קליטה אין לו שם, כך שהשיחה הקצרה שהיתה לנו קודם נקטעה באמצע ונשארתי עם טעם של עוד ("רק רציתי להגיד לך לילה ט-").

אבל אני מתה מעייפות. ועוד לא התרחצתי ועוד לא סידרתי פה ועוד לא שטפתי את הכיור מלא הכלים (מצד שני אם הוא לא בבית... מי יידע? )

אז כדאי שאתחיל להזיז את עצמי כי מחר יום ארוך עם עבודה בבוקר, קורס פלאש וחזרה לעבודה אחרי הצהריים.

אגב פלאש, אם מישהו יודע איך ולאן מעלים קובץ SWF שיצרתי במחשב - אולי אשתף אותכם במשהו מהשטויות שעשיתי בקורס. (ואולי גם אנסה להכין משהו לתחרות הזאת, כדי לזכות במכונת ממתקים! ווהו!).

טוב, המיטה הריקה מחכה לי. היו שלום!

נ.ב. אני לא כזאת מסכנה ועצובה כמו שאני מציגה את זה. שנינו חשבנו על זה שזו הפעם הראשונה שאנחנו נפרדים לכ"כ הרבה זמן מאז שחזרתי מהודו - וההפסקה הזו היא לא בהכרח רעה. קצת זמן בנפרד, קצת להתגעגע, זה בטח יגרום לנו להעריך אחד את השני אפילו יותר מקודם. אז זה טוב. מצד שני, נראה לי שמיציתי. יאללה, שיחזור.

נגיד שהייתי כותבת פה אתמול או שלשום, כמו שתכננתי, הקטע הזה היה שמח.

נגיד שלא היו מודיעים לי שאני לא כשירה להיות מלצרית אחרי יומיים בלבד במסעדה, לא הייתי בדכאון.

נגיד שאחרי 5 דירות ועשרות מודעות (זה נשמע מעט אבל זה הרבה) היינו מוצאים דירה חמודה בתקציב המתאים, היינו מאושרים.

אבל עוד נמצא אותה. ואני עוד אמצא אותה. ומחר הוא יום של בטלה, גם מזה צריך לדעת ליהנות, לא?

ואני אוהבת אותך, כל כך. התמונה הבאה מוקדשת לך (וגם די מתאימה לי למצברוח)...

מכאן אפשר רק לעלות.

עם כאבי תופת בבוקר אצל הקוסמטיקאית, טרטורים ופקקים ברחבי ירושלים, ועדה מאיימת שהתחילה בשלומיאליות לגמרי מצידי ונגמרה בהרגשה לא טובה, עוד טרטורים בירושלים, גור חתולים דרוס על הכביש, וזה שרק עכשיו הגעתי הביתה - אפשר לסכם את היום הזה כלא-משהו-בעליל.

אבל מה זה משנה? העיקר שסיימתי עם זה!!!

מעכשיו בכל מקרה הכל כבר בידיים שלהם, אז לא נותר לי אלא להירגע, לחזור לשגרה ולחכות למעטפה (אני לא מאמינה שחזרנו לימים האלה... למה לא לפרסם באינטרנט?). אה, וללמוד לשני המבחנים האחרונים שעוד יש לי. גם זה.

איזו הקלה. לא באמת. אולי זה יגיע כשאני אקום מחר בבוקר.

נ.ב. קבוק, אם אתה קורא את זה (ובטח שתקרא) - יצאתי להליכה לשחרר עצבים. אתקשר אליך כשאחזור... נשיקות.