כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2018
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בזמן שאהובי יושב מול הטלויזיה וצופה במפלתה של ליברפול מול צ'לסי (או משהו כזה), אשב אני פה ואנסה לסכם מה היה לי בזמן האחרון.
היתה הנסיעה לאילת, פעם שניה במסורת שכנראה תחזור על עצמה כל שנה, וכיאה למסורת היו המון דברים שחזרו על עצמם (כמו הבריכה של המלון וההליכה הקבועה בטיילת והריבים של ההורים שלו והפיצה-מטר), אבל גם דברים חדשים כמו אכול-כפי-יכולתך מטורף (גיליתי שהקיבולת שלו הרבה יותר מרשימה משחשבתי) ונעליים חדשות ואפילו תחושות מוזרות (לעשות סקס כשההורים שלו בחדר הצמוד זה כבר לא אותו דבר, עכשיו שאנחנו גרים ביחד ויש לנו את המרחב הפרטי שלנו. זה הרגיש ממש מוזר).
אחר כך הצטרפתי למשך יום אחד לאח שלי בשביל ישראל. הוא הודיע לפני כמה חודשים שהוא הולך לעשות את זה (אחרי אחותו ואמא שלו הגיע זמנו), אבל לא באמת האמנתי שזה יקרה, בעיקר כי הוא פדלאה שכזה ולא יצא לשום טיול מיוזמתו בחייו. אבל בסופו של דבר הוא אסף שני חברים, קנה את כל הציוד, יצא לפני איזה חודש ומאז אני רק מתעדכנת במיקום שלו כל פעם ומקנאה. החודשיים של השביל היו אחת התקופות הנפלאות בחיי. יותר מכל חופשה וכל טיול אחר – ההרגשה הזו שכל מה שאני צריכה בעולם נמצא על הגב שלי (כמעט 20 קילו, לא סתם) ושבכל רגע אפשר לעצור ולישון איפה שרוצים, כשרק הכוכבים מעל הראש... והאנשים שטיילתי איתם, והאנשים שפגשנו בדרך, והנופים הנפלאים של ארץ ישראל (שנראים אפילו יותר מפתים עכשיו, אני חייבת לציין, כי כשאנחנו טיילנו היה סוף הקיץ והכל היה יבש וחום). בקיצור, עשה לי ממש חשק לעשות את כל זה שוב, בכל רגע נתון. כל מה שצריך זה לפנות חודשיים מהחיים! אז הודעתי לקבוק שבעוד שנתיים וחצי, בסוף התואר שלי, אנחנו לוקחים את החודשיים האלה ועושים את השביל. הוא כמובן לא כל כך התלהב מהרעיון, אבל זה בסדר, יש לי שנתיים וחצי לשנות את דעתו.
אז עכשיו אני בחופש נפלא, והיום הייתי ב"ראיון" לאיזה עבודה שנשמעת בכלל לא משהו ובשכר בכלל לא משהו, אבל יכול להיות שאני אעשה אותה כי אין לי כרגע שום ברירה אחרת; ולמרות שהחופש הזה ממש גדול (שלושה שבועות!) בראש שלי אין חופש ממש. כל הזמן מעיבות עליי העבודות הרבות שקיבלנו ושכדאי שאני כבר אתחיל לעשות... אבל לפני זה יש להספיק יומולדת פויקה לחברה אחת וטיול לעין גדי עם חברים אחרים וסתלבט בכינרת שמתכננת הכיתה ואולי להספיק ללכת למוזיאון (גם פה וגם בחיפה, ממש מסקרנת אותי תערוכת הגופות שיש שם) ועוד המון דברים אחרים... ומחר, תודה לאל, תיגמר תקופת הבצורת שנמשכה לה כמעט שבועיים, כנראה הכי הרבה זמן בלי סקס מאז שהתחלנו עם זה. ולא שתכננו את זה ולא שרצינו את זה, אבל ככה יצא ואנחנו שנינו כבר הולכים בבית כמו משוגעים ומתים לפרוק את עצמנו מכל האנרגיה הזאת. היום אמרתי לו, בצחוק כמובן, "תראה כמה האהבה בינינו התחזקה כשהתנזרנו ממין". אבל סקס או לא סקס, האהבה מתחזקת מיום ליום (הנה, כשחיפשתי מה כתבתי שנה שעברה על אילת מצאתי את הקטע הזה שמונה כמה סיבות נוספות למה אני אוהבת אותו. ובטוח אוכל למצוא עכשיו עוד) ואני כל כך מאושרת על כל רגע שלנו ביחד...
ולפני שיהיה פה יותר מדי קיטש, אסיים באבחנה: לחמניות של פסח עושות לי להפליץ.
| |
על ארכיטקטורה מסאז'ים ופיצה דומינוס בסמסטר הזה נתנו לנו סוף סוף לבחור כמה קורסים, ואחד מאלה שלקחתי היה על ארכיטקטורה במאה ה-20. זה היה קורס ממש מעניין (עם מרצה שכל הזמן הצחיק את עצמו) וחבל לי שלא יחזור יותר. אפילו את העבודה שהייתי צריכה להגיש בסופו עשיתי די בכיף. אז למעני ולמען מי שזה יכול לעניין אותו, הנה כמה מהדברים שראינו במסגרת הקורס הזה. יש מוזרים יותר ומוזרים פחות, יש כאלה שאני אפילו לא זוכרת שדיברנו עליהם בכיתה, בכל מקרה, להלן מבחר מצומצם.
זו הגרסה המוקטנת. כדי לראות יותר כדאי ללחוץ פה. ולמי שבאמת מתעניין ורוצה לראות עוד (?) שמות האמנים, משמאל לימין הם: Dionisio Gonzales, Dan Graham, Carlos Garaicoa, Andrea Zittel, Charles Simonds, Idris Khan, Mary Miss, James Turrell, Gordon Matta-Clark.
~~~
טוב, תכננתי לכתוב פוסט בכותרת "השראה" ולדבר על כל הנ"ל וגם על מקומות אחרים בהם אני מקבלת השראה (בעיקר באינטרנט, באתרים כמו דלישיוס וInspire me now ועוד מיליונים בסגנון); אבל יותר שווה יהיה לכתוב על היום כיף שביליתי עם אהובי היום! אבל אני עייפה ועצלנית, אז אכתוב מה היה רק בראשי פרקים:
* ספא עם בריכה וג'קוזי וסאונה ומסאז' שוודי מפנק (אצל שנינו פעם ראשונה בחיים שקיבלנו מסאז' מקצועי! וזה היה יותר שווה מאלה שאנחנו מעניקים אחד לשני, אם להודות באמת...) * ארוחת צהריים בבית מלון (שלא היתה כזאת מטורפת ובאה כעסקת חבילה עם היום בספא, אבל תודו שזה נשמע מרשים בהתחלה) * בילוי במוזיאון ישראל החביב עליי (ותערוכת עשויים להפליא שרק עליה אפשר לכתוב פוסט "השראה" שלם, אבל מי שיש לו אפשרות, עדיף שפשוט יילך לשם) * סיום בבית עם פיצה טעימה דרך האתר של דומינו'ס (ממש פרסומת מצידי, אבל התלהבתי מהמעקב שאפשר לבצע שם על הפיצה בכל שלב, החל מההזמנה ועד שהיא בפה שלנו!)
בקיצור זה היה יום ממש מושלם, והנה הוא נגמר כי כבר מחר, וכי אהובי מודיע לי שהוא עייף והולך לישון ונראה לי שאני אצטרף אליו. כיף לי. אוהבת את החופש הזה. שבוע טוב לכם, לכו תספגו קצת תרבות במוזיאון, זה עושה טוב!
| |
MADE IN JERUSALEM
מעל דוכן אחד, מלא חולצות, היה שלט גדול עם שם החברה ומתחתיו הסלוגן MADE IN TEL-AVIV. בחרנו לא להתקרב אליו ולפנות לכל שאר הדוכנים המגניבים שהיו היום בT:MARKET. מה לעשות, אנחנו ירושלמים גאים שלא מתים על כל מה שיוצא מת"א ובטח לא כשזה כל מה שיש לחברה להעיד על עצמה, כאילו אם זה משהו תל-אביבי ישר נרוץ לקנות אותו. לעומת זאת, אח"כ נתקלנו בדוכן של הירושלמים ובגלל שהם גם "משלנו" וגם באמת שהיו להם עיצובים יפים, מיהרנו לקנות 2 חולצות. שעתיים אחר כך, יצאנו משם עם קצת פחות כסף בחשבון אבל הרבה חולצות חדשות בארון (2 לקבוק, 4 לי ועוד אחת שקניתי לאבא שלי כי כתוב עליה ביידיש) - ותאמינו לי שאם היה לי עוד זמן ועוד כסף, הייתי קונה פי 10 מזה. זה היה ממש גן-עדן בשבילי, תשאלו את קבוק! הסתובבתי שם בעיניים פעורות וחיוך מרוח על פניי ללא הפסקה. והכי נחמד זה שגם נכנסו חינם (לא שהכניסה הייתה יקרה - 10 ש"ח - ובכל זאת)...
אבל מספיק מילים, הבה נדבר בחולצות:
* גרסה נוספת, של ההדפסים בהגדלה.
עכשיו שאני מסתכלת על זה, אני באמת מצטערת שלא קניתי יותר! נו טוב. תמיד יש את שנה הבאה. מעניין שההוא עם החולצות לא היה שם, עוד מותג ירושלמי מצליח שכבר נמצא בארון שלי. ויש עוד הרבה שאהבתי, למשל: NOON Jewishirt גוג ומגוג גרוביק על הכיפאק הירושלמים (שכבר קישרתי אליהם למרות שזה בכלל לא אתר רשמי, אבל מילא)
וחוץ מחולצות? הקורס שעשיתי נגמר וגם פרויקט הסיום הוכן בהצלחה (אתר פלאש פרטי). אני לא מעלה אותו בשלב זה, מי שזה ממש מעניין אותו יכול לבקש... אני ממשיכה לבהות באלבומי חתונה על בסיס יום-יומי, עד כדי כך שזה נכנס לי לחלומות. לעתים נדירות אני נתקלת בצלם שממש מרשים אותי, מישהו ברמה אחת מעל האחים. נח שחר הוא אחד כזה. החגים כמעט נגמרו ועברו להם בשלום עם אורחים מחו"ל והרבה אוכל טעים. ועוד שבועיים אני חוזרת ללמוד. האמת? לא כ"כ מתחשק לי. כבר התרגלתי לחופש הזה, גם אם הוא לא חופש וכולל עבודה 9 שעות ביום חמישה ימים בשבוע. זה עדיין סדר יום שונה לגמרי מזה של הלימודים, שבהם אני צריכה לחזור הביתה ומיד להתחיל לשבת על העבודה הבאה, לחשוב בלי הפסקה על רעיונות, לבלות שעות מול המחשב... (טוב, החלק האחרון לא השתנה הרבה גם בחופש). בכל מקרה, אני בטוחה שאחרי השוק הראשוני אני אכנס חזרה לשגרה, and before I know it תיגמר לה השנה השנייה.
בכל מקרה, אם זה לא יצליח יש לי כבר רעיון מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה: לפתוח חנות של חולצות!
| |
la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la la
בעודי נוסעת באוטובוס למתחם הרכבת להופעה של דני גידי וחברים התחיל ילד קטן לברבר/לזמר בלי הפסקה "לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה" וככה כל הנסיעה. בהתחלה זה נראה לי חמוד. אחר כך מעצבן. אחר כך שוב חמוד, ושוב מעצבן. מזל שהנסיעה נמשכה רק 10 דקות.
כל כך הרבה התרחש לאחרונה, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל! אז נתחיל ממשהו שהתחלתי לכתוב פה בטיוטה לפני יותר משבוע ובסוף לא פרסמתי. אחר כך נזרום...
~~~ חשבתי שכשנעבור לגור ביחד נתראה הרבה יותר, אבל זה לא קורה. טוב, אולי אם משווים אובייקטיבית את מספר השעות בשבוע שהינו מבלים ביחד קודם לעומת עכשיו יש הבדל, אבל אנחנו בקושי מרגישים את זה. אני עובדת כל יום בין 8-17 והוא עובד שלושה ימים בשבוע ערב (עד 23). תוסיפו לזה קניות וסידורים, פגישות עם החברות וגיחות לבית ההורים מדי פעם - יוצא שהשבוע למשל לא התראינו כמעט באף יום. לפחות נשארו לנו הלילות - אז אנחנו הולכים לישון על המיטה המפנקת כשאוריה לידנו, מלכישוע חובק אותי ואני אוהבת כל רגע ולא רוצה לקום בבוקר. אבל זה לא מספיק. היום בעבודה הרגשתי פתאום את אותה תחושה מוכרת שהתחילה בהודו, הגעגועים אליו שמומחשים באופן פיזי ע"י כאב קל. גם מקום העבודה שלי לא ממש תורם לעניין, אלא מחמיר את המצב. על מה אני אמורה לחשוב כשכל היום אני רואה מול העיניים אלבומי חתונות, אחד אחרי השני? כבר שלחתי למלכישוע הודעה אחרי כמה ימים בעבודה "עם כל אלבומי החתונה האלה מסביב עוד יהיו לי רעיונות..." ולפעמים אני מוצאת את עצמי מתעכבת על שמלת כלה כלשהי ומדמיינת איזה שמלה אני אלבש בבוא היום (פשוטה ולא מנופחת), או באיזה יום בשבוע תהיה החתונה (שישי בצהריים) מי יהיה הצלם (כבר סימנתי את הכי טובים מבין הלקוחות שלנו) ועוד שלל חלומות בהקיץ שבכל מקרה לא יתגשמו בשנתיים הקרובות (אחרי 2010 אני פנויה לדיבורים). ~~~
אז למרות שהתלוננתי שאני והבחור לא מתראים מספיק, בכל זאת הספקנו לעשות ביחד לא מעט דברים בחודש האחרון. בין השאר: השתתפנו בערב קינוחים שהכינה החברה הכי טובה שלי, עם כל כך הרבה מתוק שנהיתה לי הרעלת סוכר; ביקרנו את אחותי בדירה החדשה שלה, מרחק 10 דק' הליכה מפה, כדי לראות את טקס פתיחת האולימפיאדה; היינו בהופעה של גידי גוב המקסים, שאף נשאר בסוף לדבר עם כל מי שרצה וחתם לי על דף השירים של ההופעה שגנבתי מהבמה; ופחות משבוע אחר כך היינו בהופעה המדוברת של 'דני גידי וחברים', שהם 4/7 של כוורת + מזי כהן, מה שמבטיח הופעה מעולה ואכן כך היא היתה; נסענו ערב אחד לתל-אביב כדי לחגוג יומולדת לחבר של מלכישוע, וקיבלנו שוב הצדקה למה העיר הזאת כל כך מגעילה (שם); אחר כך נסענו צפונה לחוף דור-הבונים למשהו שהיה אמור להיות חגיגת-פויקה-סיום-תואר של חברה טובה, אבל נמרח ונמרח עד שהיה מאוחר ונסענו חזרה לירושלים בלי לאכול שומדבר; עשינו חנוכת בית לכל החברים (וקיבלנו מהם וילון מקלחת חמוד); נסענו לסינמה סיטי ביום שבת כדי לראות 'האביר האפל', אבל לא נשארו כרטיסים אז חזרנו שוב בשבת שאחר-כך וראינו את הסרט; יצאנו מהרחוב וחצינו כביש כדי להזמין מגש פיצה ב19.99 ולאכול אותו בכיף בבית תוך כדי צפייה בכדורגל (אני יותר בהיתי מצפיתי); הלכנו להוםסנטר לקנות מיקרוגל; הלכנו לאייס לקנות כוורת מגניבה; הלכנו להוםסנטר לקנות גם טוסטר... ובעניין הזה של הקניות אני יכולה לכתוב פה עוד מגילות שלמות. בערך חצי מהזמן שלנו שבו אנחנו לא עובדים או ישנים, הלך בחודש האחרון על סידורים שונים לדירה - החל מקניות בסופר וקניות של כלי בית ועד לעלייה וירידה במדרגות שוב ושוב לבעלת-הבית שלנו (היא גרה מעלינו) כדי להתלונן על שלל הבעיות שצצו בדירה.
בעיות בדירה? נו מה, לא הכל מושלם, ולמרות שהרצפות פה חדשות ומבריקות (כמו שניתן לראות בתמונה שפרסמתי) הרבה דברים קרו פה מאז שנכנסנו. כשהגענו אחד הארונות בשירותים הסריח בטירוף; כל השקעים באזור הסלון לא עבדו; המים באמבטיה השתהו יותר מדי בניקוז (והסריחו בהתאם); מנורת ההלוגן התקלקלה וגם כשקנינו חדשה היא לא עבדה; והבעיה האחרונה היא הצינור במקלחת שמוביל בין הברז לדוש, שהתחיל להשפריץ לכל הכיוונים ואמנם ביז'ו בא שלשום ותיקן לנו את זה, אבל היום הוא כבר התפוצץ שוב וניתן רק לקוות שמחר הוא יוכל לתקן את זה, שאם לא שוב נבלה כמה ימים בלי להתקלח (נו באמת, הלכנו להורים, מה חשבתם לעצמכם?)...
יו, כבר מאוחר נורא. מלכישוע בינתיים נרדם על הספה מול הטלויזיה, כמו תמיד. כל פעם שאני עוזבת אותו בבוקר והוא עדיין ישן, אני נותנת לו נשיקה ואז הוא מחייך מתוך שינה ונראה הכי חמוד ומקסים בעולם. ברגעים האלה אני מבינה כל פעם מחדש כמה אני אוהבת אותו וכמה אני ברת-מזל שמצאתי אותו והוא אותי.
ובנימה זו אסיים להפעם, וארשום לעצמי בסוגריים שרציתי לדבר גם על [התמונות שתליתי בבית ובשירותים, נורית ותסבוכת הידידים שהיא נקלעה אליה; העובד החדש שהצטרף אליי השבוע והחפיפה שלו; שאר העובדים שאיתי; האוכל שאנחנו מבשלים בדירה; הסיוט שנהיה ממרכז העיר; יום כיף במקס סטוק; קורס הקיץ בפלאש שאני עושה עכשיו.] כמו שאני מכירה את עצמי לא ייצא לי להרחיב בנושאים האלה, לפחות לא בקרוב. אבל העיקר שאני אזכור במה מדובר.
טוב, הגיע הזמן להעיר את הבחור החמוד על הספה ולגרור אותו למיטה. בברכת שהעבודות-בעיר-ייגמרו ושהחורף-לא-יגיע-לעולם, אני.
| |
דפים:
|