 כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Yes I Can
אני רוצה לחשוב על עצמי כבנאדם אופטימי, אבל אם מנתחים את הדברים ומפרקים מחשבות שלי, נוצרת תמונה די פסימית בסך הכל.
אני גרה בשכונה מחורבנת, כל המיץ של הזבל נמצא פה, וזה מפריע לי ומעצבן אותי שאלה השכנים שלי - אנשים שאני כל כך לא מתחברת אליהם ושהמנטליות שלהם כל כך שונה משלי (כמויות הזבל שנמצאות פה ברחוב לא הגיוניות, בטח לא הכוסות והעטיפות שזורקים לנו לגינה הפרטית כל הזמן)... אבל האם הייתי טורחת לקום ולעשות משהו נגד זה? לנסות להביא לשינוי כלשהו?
לבד - כנראה שלא. כי בקטע הזה אני פסימית. מתקשה להאמין שאפשר לשנות כל כך מהר...
בגלל זה נרשמתי השנה לקורס "אמנות ואקטיביזם" - מקום שבו באמת דורשים ממך לקום ולעשות משהו. כי בקטעים האלה אני צריכה שיתנו לי דחיפה, ואז אני בהחלט מסוגלת להתגלגל לבד.
אז היום, שיעור שלישי בסמסטר, החליטו לקחת אותנו לסיור בשטח כדי לשמוע מאנשים שבאמת פועלים בקהילה. הסתובבנו בפארק המסילה, שמענו מיוסי איך הצליחו למנוע שם הקמת כביש אוטוסטרדה באמצע השכונה ובמקום זה בנו גינות קהילתיות; הקשבנו גם לסטודנטים שלמדו בקורס שנה שעברה וסיפרו על הפרויקט שהתחיל בקיץ האחרון, מבוך אקולוגי (שלמרות שעבדו עליו המון, נמצא עדיין בפיתוח והם אמרו שהם מקווים שאנחנו נמשיך את התהליך).
וזה עשה לי טוב.
חזרתי הביתה אחרי הסיור בשמש הקופחת, שמחה ומלאת מרץ (אפילו עשיתי את כל הכלים בכיור!) ולשם שינוי גם אופטימית לגמרי.
צריך לדעת מאיפה להתחיל את השינוי.
הפרויקט* הקטן שעשיתי כמטלה לקורס בשבוע שעבר, בו ניסיתי לחנך את תושבי הרחוב שלי לא לזרוק זבל על הרצפה - נחל כישלון (כל מה שקרה הוא שהשקיות הירוקות נעלמו לאט-לאט, והזבל נדמה לי שגבר).
אבל היום למדתי שאפשר לשנות ואפשר להזיז, אם עושים את זה בצורה חכמה וחיובית.
ובתקופה כזו, שבה אין לי כל כך חשק ללימודים והאנשים במחלקה שלי נראים כה רחוקים ממני, נחמד להגיע פתאום למקום עם אנשים אחרים (ממחלקות אחרות) ורצון לעשות משהו אמיתי, לא סתם פרויקט וירטואלי אלא משהו שקורה במרחב ונוגע באנשים.
אולי אקרא את זה עוד כמה ימים/חודשים ואחשוב לעצמי "שוב הייתי נאיבית".
אבל נחמד לי להיות אופטימית לשם שינוי.
אני מוכנה לקיץ. 
* 
| |
קצת פרופורציות
לשנינו היה יום לא טוב היום. אני התעצבנתי מביקורת על פרויקט שאני עושה באחד הקורסים, וידאו קליפ שאנחנו עובדים עליו כבר מתחילת הסמסטר ופתאום בשלב העריכה אנשים באים עם כל מיני הערות מטומטמות שאין טעם בלהגיד אותן עכשיו; הוא התבאס בגלל משהו שקרה לו בעבודה...
וכך יצא שבשיחת צ'אט בינינו שנינו סתם עיצבנו אחד את השני במקום לעודד. ויצאתי מהלימודים בהרגשה לא מי-יודע-כמה. (ולהוסיף על זה את מזג האוויר הגשום - בכלל מבאס)
ואז חזרתי באוטובוס הביתה - נסיעה מלאת פקקים שגם היא הוסיפה לנאחס - וכשירדתי בתחנה ירד גם אדם מבוגר שכמעט ולא ראה ושאל אותי איפה מעבר החציה ומתי הרמזור ירוק. מצאתי את עצמי עוזרת לו ללכת עד הבית שלו, שהוא באותו רחוב שלי. כששאלתי אותו איפה הוא גר ענה "בדיור המוגן". ואני בכלל לא ידעתי שיש כזה בניין, כמה מטרים ליד הבית שלי. הוא סיפר שהוא מחכה לניתוח בשתי העיניים שלו, כל עין בעלות 1200 ש"ח. וכשעמדנו מחוץ לבניין שלו ואני כבר עמדתי ללכת, הוא כאילו חיפש על מה עוד לדבר וסיפר לי מה הוא עושה כל יום כשהוא חוזר הביתה (יורד במדרגות עד לדירה, מסדר את הקניות מהשוק, מחמם מים בקומקום, אוכל את האוכל שהוא בישל, רואה קצת טלויזיה עד 23 ואז הולך לישון).
הלכתי בהמשך הרחוב, תוך כדי שהגשם מטפטף עליי, וחשבתי על כמה אני ברת מזל שאני לא לבד, שיש לי כסף לפנק את עצמי כשצריך, שיש לי אוכל לחמם במקרר ואנשים שאוהבים אותי ואני אותם.
| |
תוך כמה שעות בלבד
לקחנו את תכולת הארון הזה:
והפכנו אותה לזה:
עכשיו נשאר רק לארוז את כל הספרים, הדיסקים, הכלים, הניירות, והשטויות
האחרות (שלי בעיקר) - ועוד שלושה ימים כבר לא נהיה יותר בדירה המסריחה
הזאת עם בעלת הבית המגעילה!
ובכל זאת, זו תמיד תהיה ה-דירה הראשונה...
נ.ב. המקרר פה ריק כמו שלא היה מעולם. "מסתבר שאם לא קונים דברים חדשים, המקרר מתרוקן"
שבוע טוב! 
| |
על ארכיטקטורה מסאז'ים ופיצה דומינוס
בסמסטר הזה נתנו לנו סוף סוף לבחור כמה קורסים, ואחד מאלה שלקחתי היה על ארכיטקטורה במאה ה-20. זה היה קורס ממש מעניין (עם מרצה שכל הזמן הצחיק את עצמו) וחבל לי שלא יחזור יותר. אפילו את העבודה שהייתי צריכה להגיש בסופו עשיתי די בכיף. אז למעני ולמען מי שזה יכול לעניין אותו, הנה כמה מהדברים שראינו במסגרת הקורס הזה. יש מוזרים יותר ומוזרים פחות, יש כאלה שאני אפילו לא זוכרת שדיברנו עליהם בכיתה, בכל מקרה, להלן מבחר מצומצם.
זו הגרסה המוקטנת. כדי לראות יותר כדאי ללחוץ פה. ולמי שבאמת מתעניין ורוצה לראות עוד (?) שמות האמנים, משמאל לימין הם:
Dionisio Gonzales, Dan Graham, Carlos Garaicoa, Andrea Zittel, Charles Simonds, Idris Khan, Mary Miss, James Turrell, Gordon Matta-Clark.
~~~
טוב, תכננתי לכתוב פוסט בכותרת "השראה" ולדבר על כל הנ"ל וגם על מקומות אחרים בהם אני מקבלת השראה (בעיקר באינטרנט, באתרים כמו דלישיוס וInspire me now ועוד מיליונים בסגנון); אבל יותר שווה יהיה לכתוב על היום כיף שביליתי עם אהובי היום! 
אבל אני עייפה ועצלנית, אז אכתוב מה היה רק בראשי פרקים:
* ספא עם בריכה וג'קוזי וסאונה ומסאז' שוודי מפנק (אצל שנינו פעם ראשונה בחיים שקיבלנו מסאז' מקצועי! וזה היה יותר שווה מאלה שאנחנו מעניקים אחד לשני, אם להודות באמת...)
* ארוחת צהריים בבית מלון (שלא היתה כזאת מטורפת ובאה כעסקת חבילה עם היום בספא, אבל תודו שזה נשמע מרשים בהתחלה)
* בילוי במוזיאון ישראל החביב עליי (ותערוכת עשויים להפליא שרק עליה אפשר לכתוב פוסט "השראה" שלם, אבל מי שיש לו אפשרות, עדיף שפשוט יילך לשם)
* סיום בבית עם פיצה טעימה דרך האתר של דומינו'ס (ממש פרסומת מצידי, אבל התלהבתי מהמעקב שאפשר לבצע שם על הפיצה בכל שלב, החל מההזמנה ועד שהיא בפה שלנו!)
בקיצור זה היה יום ממש מושלם, והנה הוא נגמר כי כבר מחר, וכי אהובי מודיע לי שהוא עייף והולך לישון ונראה לי שאני אצטרף אליו. כיף לי. אוהבת את החופש הזה.
שבוע טוב לכם, לכו תספגו קצת תרבות במוזיאון, זה עושה טוב! 
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
