[ככה זה כשנמצאים בארץ דוברת ספרדית, שפה שאני בקושי מצליחה לספור בה עד 10. אבל כשמוצאים פתאום מחשב שאפשר גם לכתוב בו בעברית ולא רק לקרוא, זה מרגש!]

היום בלילה יהיה ציון דרך משמעותי במסע שלי. לראשונה מאז שעזבתי את הארץ לפני שבעה חודשים, אני הולכת לטייל לבד.

זה אומר שאת הנסיעה במשך 13 שעות באוטובוס לסאן-קריסטובל אני אעביר לבד, עם הMP3 והספר. זה אומר שאת ההוסטל שם, שאומנם כבר יש לי כתובת שלו, אני אצטרך למצוא לבד. ואת החדר בדורם אני לא אחלוק עם אף אחד, חוץ מהשותפים/ות החדשים שאני אכיר שם, ולא תהיה לי ברירה אלא להיות אקסטרא-פרינדלי, כי אם לא לא יהיה לי עם מי לדבר.

אני חוששת ומתרגשת בו-זמנית. אחרי כל כך הרבה זמן, בא לי להיות קצת לבד עם עצמי ולהחליט רק אני מה בא לי לעשות, מתי לישון ומתי לקום. אבל המתרגמת שלי הלכה. החברה הכי טובה שלי, שותפתי למסע, ממשיכה למקום אחר.

ואני?

אני חוזרת לארץ. נתראה שם.

so i left san diego and arrived to mexico a few days ago.

the people are funny, the places are beautiful, everything is great (even though no hable epsanol) but i am confused.

i have a flight ticket israel sometime in february, less than a month from now.

everyone i tell this to, ask me "WHY?" or say "I feel sorry for you" that i have to finish my trip.

and really, i have no reason to come home like a job or studying or anything.

i just miss home! is that so wrong?

and i dont want to regret later that i didnt stay here.

everything is really GREAT at this moment.

and my mind is pretty made up that i have to go home. but do i really?

so i am confused.

¿