באוטובוס בחזרה מעין גדי לכיוון ערד (שביל ישראל לא עובר בים המלח אבל אנחנו נסענו לשם ליום חופש), שאל אותנו הנהג- "אז איזה אנשים מעניינים פגשתם עד כה? איזה חוויות נצרבו לכם ולא תשכחו לעולם? ספרו משהו מעניין שקרה".

לא ידעתי מה לענות לו. אחרי 36 ימים בדרכים אפשר לומר שפגשנו כמות נכבדת של אנשים - אנשים שהזמינו אותנו לישון בבית בלי להכיר אותנו, אנשים שסיפקו לנו מים וענו על שאלות איך להגיע לפה ולפה, אנשים ששאלו אותנו שאלות ("ללכת? ברגל? למה?"), או אנשים שסתם בהו בנו כאילו זה לא מובן מאליו שחבורה של 5 אנשים עם תיקים גדולים ונעלי טיולים תעשה ג'וגינג באמצע חוף הים בהרצליה.

פגשנו גם לא מעט חיות שלא יוצא לראות ביום יום מסתובבות (שפני סלע, ארנבים, יעלים, עזים, תנים, חזירי בר, עשרות סוגי ציפורים) ועצים וצמחים שאת שמם לא הכרתי ואם אמרו לי כבר הספקתי לשכוח.

אז לסכם מכל זה חוויה אחת בלתי נשכחת? קשה לי לחשוב על כזו. וחוץ מזה, המסע הזה עוד לא נגמר.

אני בבית עכשיו, כאמור אחרי 36 ימי טיול (מתוכם 30 ימים הליכה נטו והשאר חופש), כי הרגשתי צורך לנוח. עברתי את הצפון היפה, עברתי את המרכז ה...שונה, וכשהגעתי לדרום חטפתי שוק. אני והמדבר כנראה לא מסתדרים ביחד, וכשהולכים 5 ימים רצוף וכל מה שרואים זה "ימין ושמאל רק חול וחול!" - הרגשת דכאון קלה השתלטה עליי וההליכה כבר לא היתה כיפית כמו קודם. אז החלטתי שזה לא עינוי ואני לא צריכה להכריח את עצמי להמשיך רק כדי להגיד בסוף "הלכתי 940 ק"מ רצוף", ושמגיע לי חופש. גם הברכיים והגב זעקו לחופש, אחרי שבימים האחרונים במדבר הלכתי עם תיק 25 קילו על הגב (10 מתוכם זה רק המים).

כשחוזרים מהשטח אחרי כ"כ הרבה זמן מעריכים פתאום הרבה יותר את המקלחת בבית, המיטה הנוחה והאוכל של אמא (יש פה חביתה! וסלט! ודגנים עם חלב! כבר שכחתי מה זה חלב!...). אבל הגעתי שלשום בלילה והיום כבר מתחיל לדגדג לי באצבעות. הרגליים, שהתרגלו ללכת שעות כל יום, רוצות לזוז ולא מבינות מה זאת המנוחה שנפלה עליהם פתאום. והגשם שיורד כל הזמן בחוץ וגורם לי להשאר בתוך הבית, גם הוא לא עוזר, אחרי שהתרגלתי לחיות ולנשום רק אוויר פתוח 24 שעות ביממה.

מחר אני עולה על אוטובוס לבאר שבע ועוד אחד לשדה בוקר (כמה שזה רחוק מהבית שלי... ולחשוב שהגעתי לשם ברגל!) ואז ימשיך המסע, שעתיד להגמר עוד שלושה שבועות על גבול טאבה (בתקווה לעבור את הגבול ולהמשיך גם שם). דבר אחד בטוח אני יכולה להגיד, למרות שידעתי את זה גם קודם, אבל ההליכה בשביל ישראל רק חיזקה את זה בעיניי: יש לנו ארץ יפהיפיה.

    משמאל לימין, בכיוון השעון:

    ~ עץ חרוב על פסגת הר ארבל.

    ~ בריכות שכוי בנחל עמוד.

    ~ שקיעה בחוף שדות ים.

    ~ סימון שביל ישראל במכתש הקטן.