|
 כינוי:
יובל בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
על דני-דין בעולם האמיתי
יש אנשים שהם בלתי נראים.
הם מסתובבים לידך כל יום אבל לא תזכור את הפרצוף שלהם; כשהם נכנסים לחדר לא תסתובב להסתכל; ויכול להיות גם שלא תשים לב אם הם יעלמו פתאום. לרוב הם בלתי נראים מבחירה - הם פשוט לא אוהבים שמסתכלים עליהם.
היה מישהו כזה שלמד איתי. היתה לו הליכה שקטה כמו חתול, הוא תמיד התישב בפינה הכי רחוקה בכיתה ולא הוציא הגה אלא אם כן פנו אליו. הוא היה שקט בצורה מדאיגה ויום אחד אפילו קם ועזב את הלימודים בלי הרבה הסברים. זה כמובן מקרה קיצוני של בלתי-נראה.
אבל גם אני כזו במידה רבה. אני דווקא לא מתאמצת להתחבא או להית שקטה, אבל יוצא שאני כן, ולכן למורים (ואנשים בכלל) יש נטייה לשכוח את השם שלי. לפעמים זה מפריע לי (ואז אני משתדלת לדבר יותר ולהתבלט כדי שישימו לב אליי) ולפעמים פחות. אני אוהבת את העובדה שאני יכולה להסתכל על אנשים בלי למשוך תשומת לב.
אבל בגלל כל זה, דווקא חשבתי שתהיה לי רגישות-יתר לאנשים אחרים שהם בלתי נראים. חשבתי שאני מתבוננת מספיק טובה בשביל לשים לב לכולם. ולכן כל כך הופתעתי כשהכרתי מישהי בקורס השנה שלמדה איתי למעשה שנתיים, ולא שמתי לב לקיומה עד אז. "מי זאת?" שאלתי את עצמי, "היא למדה איתי כל הזמן הזה?"
וכמובן שעכשיו כשאני מכירה אותה קצת אני יודעת שהיא ממש נחמדה, רק מאוד שקטה, ואפילו בא לי להכיר אותה יותר.
יש אנשים שהם בלתי נראים. הם כנראה לא יצליחו לשנות את זה לעולם. ואולי הם גם לא מנסים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
