לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  יובל

בת: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2009

קצת פרופורציות


לשנינו היה יום לא טוב היום. אני התעצבנתי מביקורת על פרויקט שאני עושה באחד הקורסים, וידאו קליפ שאנחנו עובדים עליו כבר מתחילת הסמסטר ופתאום בשלב העריכה אנשים באים עם כל מיני הערות מטומטמות שאין טעם בלהגיד אותן עכשיו; הוא התבאס בגלל משהו שקרה לו בעבודה...
וכך יצא שבשיחת צ'אט בינינו שנינו סתם עיצבנו אחד את השני במקום לעודד. ויצאתי מהלימודים בהרגשה לא מי-יודע-כמה. (ולהוסיף על זה את מזג האוויר הגשום - בכלל מבאס)

ואז חזרתי באוטובוס הביתה - נסיעה מלאת פקקים שגם היא הוסיפה לנאחס - וכשירדתי בתחנה ירד גם אדם מבוגר שכמעט ולא ראה ושאל אותי איפה מעבר החציה ומתי הרמזור ירוק. מצאתי את עצמי עוזרת לו ללכת עד הבית שלו, שהוא באותו רחוב שלי. כששאלתי אותו איפה הוא גר ענה "בדיור המוגן". ואני בכלל לא ידעתי שיש כזה בניין, כמה מטרים ליד הבית שלי. הוא סיפר שהוא מחכה לניתוח בשתי העיניים שלו, כל עין בעלות 1200 ש"ח. וכשעמדנו מחוץ לבניין שלו ואני כבר עמדתי ללכת, הוא כאילו חיפש על מה עוד לדבר וסיפר לי מה הוא עושה כל יום כשהוא חוזר הביתה (יורד במדרגות עד לדירה, מסדר את הקניות מהשוק, מחמם מים בקומקום, אוכל את האוכל שהוא בישל, רואה קצת טלויזיה עד 23 ואז הולך לישון).

הלכתי בהמשך הרחוב, תוך כדי שהגשם מטפטף עליי, וחשבתי על כמה אני ברת מזל שאני לא לבד, שיש לי כסף לפנק את עצמי כשצריך, שיש לי אוכל לחמם במקרר ואנשים שאוהבים אותי ואני אותם.
נכתב על ידי יובל , 30/12/2009 23:31   בקטגוריות אופטימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כשאני באה לחמם מים לשוקו והקומקום עדיין חם, אני יודעת שעד לפני רגע הוא היה כאן, וזה כמו מזכרת שהוא השאיר בשבילי.

איש באוטובוס מנגב את החלון, למרות שאין עליו שום אדים או לכלוך נראה לעין, ואז נשען עליו עם הכתף. אני לא מבינה מה החכמה לנקות את החלון בבד של החולצה, כדי להישען עליו עם אותו בד.

אני נהנית להסתכל על אנשים בזמן שהם מסתכלים על אנשים אחרים, כי אז הם הכי שקועים ולא שמים לב אליי. בחור אחד מציץ לזו שלידו בדפים שהיא קוראת. ואני מציצה לו.

התישבה לידי אשה זקנה עם פאה ג'ינג'ית שגדולה עליה. היא מחטטת בתיק ומוציאה חבילת תרופות. אחר כך מוציאה שקית שמלאה עוד המון שקיות בפנים, מוציאה מתוכה בקבוק ירוק (שגם הוא בתוך שקית) ושותה עם הכדור. אחר כך שואלת אותי מה השעה. עשרים לשבע. תודה.

פתאום נזכרתי איך בשנה א' היה לי יום מגעיל והוא הפתיע אותי בחווה, ואז עלינו למעלה לאחת הכיתות והתחלנו להתנשק. אחד הסטודנטים נכנס פתאום לכיתה וכשראה אותנו מיהר לברוח. מעניין אם גם הוא נזכר בזה כל פעם שהוא רואה אותי.

אימיילים ישנים ששולחים אותי לבלוגים ישנים ומחשבות על אנשים ישנים. באיזשהו מקום זה עושה אותי עצובה. נוסטלגיה זה תמיד חמוץ-מתוק.

בא לי חופש, מאוד. והוא כל הזמן אומר שהוא רוצה שאסיים את הלימודים. אבל אני מפחדת מהיום הזה כי אז אצטרך לצאת לעולם "האמיתי" ולמצוא עבודה "אמיתית".

קיבלנו תרגיל לעשות טייק-אוף על קטע יוטיוב כלשהו שהצליח מאוד (כלומר מיליון צפיות ומעלה). אין מתאימה ממני לבצע תרגיל כזה - הרי כל החיים אני ביוטיוב - ובכל זאת אני מתקשה בינתיים. אולי אעשה משהו עם החתול המופתע. בינתיים, אהנה מהחתולה הפרטית שלי.



נכתב על ידי יובל , 22/12/2009 23:11   בקטגוריות בקצרה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





19,817
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליובל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יובל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)