ובכן, היום לפני שלוש שנים פתחתי את הבלוג הזה במילים "כשהייתי בכתה ד' היה לי קטע עם הצבע ירוק"... והשאר היסטוריה.

בראייה לאחור אולי הייתי צריכה לקרוא לבלוג הזה "החיים בחאקי" כי המדים הצבאיים הם בכלל לא בצבע ירוק, אבל זה מה שהתחשק לי לקרוא לו, וזה מה שנשאר.

בשלוש שנים האלו הספקתי להתגייס, להשתחרר, לעבוד, לטוס ולטייל ובסופו של דבר גם חזרתי לפה, אחרי שהרגשתי שמיציתי.

אז החיים שלי כבר לא "ירוקים" אבל את שם הבלוג אני לא אשנה (בעיקר כי אין לי רעיון יותר טוב). בינתיים אני פשוט מנסה להבין מה המקום שלי פה, בחיים האלה. אדאג לעדכן אתכם כל פעם שקורה משהו משמעותי.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני הולכת לחגוג עם כוס דיאט ספרייט משובח. מזלטוב בלוגי!

עברתי על כל תיקיות התמונות שלי ומצאתי את התמונה הזו, שצילמתי ביום הולדתי האחרון (לפני יותר מחצי שנה). ופתאום נורא התחשק לי לחזור לתקופה הזו, לרגע הזה, לאנשים שהיו שם (בייחוד לאחד מהם).

נראה לי שהכל היה יותר ברור אז. או שהיה ברור לי ששום דבר לא ברור, שזה לא פחות טוב. עכשיו אני צריכה לחשוב על כל מיני דברים. אחותי כבר הציעה לי לעבוד בחנות שהיא עובדת בה, אבל אני לא יודעת אם אני רוצה.

ידיד שלי מהבסיס, שהתגייס איתי והיה איתי במשך כל השירות, השתחרר השבוע. זה אומר שעברה שנה מאז שאני השתחררתי. (איפה הוא היה בשנה הזאת ואיפה אני...)

תגידו, משהו קרה בשבעה ומשהו חודשים האלה שלא הייתי פה? כי זה נראה כאילו הכל אותו דבר.

לפגוש את אבא בנמל;

וכל החברות שעשו לי הפתעה בבית;

בערב אמא גם הגיעה, ואחותי הגדולה;

ואז אכלתי סלט בריא, ושמעתי גלגלצ;

אבל הכי כיף היה? להתקלח במקלחת אמיתית. המקלחת שלי.

ועכשיו אני צריכה לחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי, עבודה וכאלה. זה קצת מלחיץ, אבל לא באמת.

אני שמחה להיות פה.