(זה די קל, אם מישהו בכל זאת לא זיהה התשובה למטה)

חצי שבוע עבר עליי בצורה לא שגרתית בכלל, שזה מאוד נחמד (הרי "שגרה זה רע"). ביום ראשון הייתי בחר"פ. לא ביקור מעניין במיוחד - תוך דקה עשו לי את בדיקת הדם, תוך 5 דקות נכנסתי לצילומי הרנטגן בקומה למטה, ותוך 30 דקות קיבלתי את התשובות (הם כותבים שם שהתשובות מגיעות תוך 40-60 דקות, אז זה כנראה היה זמן שיא). מאוד יעילים בחר"פ, בייחוד בהתחשב שזה היה יום ראשון.
אח"כ הלכתי לבקר את אורנג', שלא היה עסוק ולא נעליים, אבל היה מאוד נחמד אליי וגם אל כל החיילים/חובשים/מבולבלים שנכנסו אליו כשהייתי שם. מה שנקרא פותר בעיות. (;

סיימתי בחר"פ ולא התחשק לי לחזור לבסיס, אז הסתובבתי קצת בתחנה המרכזית ת"א וקניתי נעליים. זה לא שרציתי לקנות אותן (הזוג האחרון שקניתי היה לפני שנתיים וחצי, ומאז אני רק מתכננת), אבל כשהמוכר ראה שאני מהססת הוא הוריד את המחיר מ-100 ל-50 ש"ח - ולסרב לנעליים בחמישים ש"ח זה פשע נגד האנושות! אז יש לי נעליים חדשות. והגעתי לבסיס ב-14:30 אותו יום. לא שזה עזר לי, כי במילא יצא שנשארתי עד 22:30 - הייתה עבודה דחופה שהגיעה מאוחר, והמכונה הדפוקה מצאה זמן להתקלקל.

ביום שני הגעתי למעבדה, הכנתי ציוד וישר יצאתי לכיוון חיפה, לצילומים של טקס שבו פגשתי את המוצג למעלה - שר הבטחון שאול מופז. צילמתי הרבה, אכלתי בורקסים, פגשתי גיטריסט חמוד, הטקס נגמר יותר מאוחר מהמתוכנן - ועדיין הגעתי הביתה ב-18:30, כמעט שעה יותר מוקדם ממה שאני מגיעה בדרך כלל.

והיום, בעצם, חזרתי לשגרה. הרבה עבודה. קטעים מצחיקים. אוכל מגעיל. שוקולד בשק"ם. תמונה פה, תמונה שם. אוטובוס. בית.

לסיום תמונה של מופז בפרצוף שכולו אומר "גבר גבר" (או שהוא סתם מנסה לחקות את אלי פיניש); והגיטריסט החמוד [פרט]. אין כמו שבירת שיגרה.

שבוע שעבר לקחתי יום חופש ולא עשיתי בו כמעט כלום. מאוד מאכזב. השבוע לקחתי עוד יום חופש והפעם הספקתי לעשות בו כל כך הרבה, שזה כאילו דחסתי את שני הימים ליום אחד.

נסעתי לחיפה. אני יעל ורוית. התחנה הראשונה שלנו הייתה באוניברסיטת חיפה, שם שלומית העתודאית שלנו לומדת משפטים. היתה אמורה להיות הופעה של עדי אשכנזי בדשא, אבל מסתבר שזה היה פרסום כוזב ובמקומה הופיעו קפטן זוקיני, זוג אקרובטים חביבים (אך לא כמו עדי אשכנזי). נהניתי מאוד לשבת על הדשא בשמש החמימה, ובנוף מדהים שמשקיף על חיפה מגבוה גבוה.

תחנה הבאה - מרכז חורב. לא הקניון, אלא הסביבה ליד, רחוב חורב וכל בתי הקפה שבו. השעה שעת צהריים וכולנו היינו כבר רעבות, אז נכנסנו לקניבר ואכלנו ארוחה עסקית טעימה (המבורגר .- צ'יפס/טבעות בצל + סלט + שתיה קרה וחמה).

שבענו ומיצינו, ושלומית שאלה לאן אנחנו רוצות ללכת הלאה. הצעתי את הים. בכל הפעמים שביקרנו בחיפה מעולם לא נסענו לים. ואיך נוסעים לים באמת? אני טענתי שצריך להגיע לכיוון המושבה הגרמנית ולהמשיך למטה עד שמגיעים לים. בנמל הרי יש טיילת ונוכל לטייל, לא? לא. כי הגענו למטה עד לנמל אבל כל מה שראינו הם מפעלי החיטה והמון המון ציפורים, ושום דבר שנראה כמו טיילת בסביבה. המשכנו לנסוע, נסענו את כל חיפה וכמעט שיצאנו ממנה לכביש החוף, עד שראינו שלט: חופי רחצה! חנינו, ירדנו, מצאנו את עצמנו בחוף דדו והתחלנו ללכת.

הטיילת שם ממש רחבה וחביבה, ומספר גדול מאוד של אנשים טייל בה יחסית ליום ולשעה (חמישי, 15-16 אחה"צ). אני ורוית עצרנו והחלטנו שאנחנו רוצות לאסוף צדפים. יעל ושלומית סולדות מהחול, אז הן נשארו על הטיילת וצילמו אותנו. מכיוון שהמחשב שלי מסרב לקבל תמונות מהמצלמה הדיגיטלית, ניסיתי לסרוק כמה מהצדפים שאספתי. יצא די משעשע.



כשהרגליים התעייפו מרוב הליכו והארטיק שלי כבר נגמר (הרגשתי שאני חייבת גלידה), יצאנו משם ונסענו לכיוון קניון חיפה. שם, סיפרה שלומית החיפאית המנוסה, יש מרכז באולינג ממש מגניב וממש זול. ואכן, היה מגניב וזול (17 ש"ח למשחק) והגעתי מקום שלישי! סוף סוף אני לא מפסידה, כמו בכל משחקי הבאולינג ששיחקתי איתן! ממש הרגשתי כמו מנצחת, לא משנה שהייתי מקום שני מהסוף...

אחרי הבאולינג כבר נהיה מאוחר ולא חשבנו על עוד פעילויות מיוחדות לעשות. הכרזנו על היום כממצה ביותר, נפרדנו משלומית ופצחנו בנסיעה הארוכה הביתה. הגעתי רק ב-20:30 אבל היה שווה כל רגע. זה היה יום חופש כמו שצריך.

והיום שוב היה מפגש של קורס הצילום שלי. המנחה העביר ביקורת על כל העבודות שלנו משבוע שעבר (בו צילמנו בשוק מחנה יהודה). הנה תמונה שלי שמצאה חן בעיניו, וגם בעיניי. שבת שלום!

היום התחפשתי. למעשה 80% מהאנשים בבסיס התחפשו, כך שהייתה אווירה נחמדה (הרגשתי כמעט כאילו אני שוב בתיכון).

היום אכלתי. 5 משלוחי מנות קיבלתי (2 מחברים, 3 ממשפחה) כך שיצא שאכלתי המון המון ולא הצלחתי לעצור את עצמי.

למה כשאוכלים הרבה דברים עם סוכר תמיד רוצים להקיא? ואיך זה שאצל ילדים קטנים זה לא קורה?

חוץ מזה, המחשב שלי מסרב להקשיב לכל בקשה הגיונית (תסרוק לי תמונות בבקשה, תוריד את מה שצילמתי בדיגיטלית בבקשה, תכין קפה עם שתיים סוכר), אז אני עוזבת אותו בשלב זה. אולי אני אלך להקיא או משהו. חג שמח.

עדכון מאוחר: המחשב עדיין לא מקבל תמונות מהמצלמה, אבל הסורק כן עובד. אז הנה התחפושת שלי - בילבי. בלי צמות, אבל עם שיער צבוע באדום. צבעתי את השיער!

תמונה שראיתי בבלוג של אהוד ועשתה לי טוב על הלב. פשוט כי ראיתי את אותו מחזה בדיוק בבוקר, ולא הספקתי לצלם. אז הנה הוא צילם.

וגם נזכרתי בתמונה אחרת שאני צילמתי. "תקעתי" אותה אז בלי תגובות סתם כי רציתי להתחיל את החודש באווירה נחמדה וללא דכאון.

אז הנה מתחיל לו עוד חודש, באווירה נחמדה וללא דיכאון. תתחדשו!