חג שמח!

הבהרה: האדום על הפרצוף שלה זה הלשון שהיא הוציאה החוצה, כדי ללקק את כל הסוכר שנמרח לה על הפרצוף.

נ.ב. פתחתי מסורת: גם השנה הכנתי אוזני המן.

היה ביקור מאוד נחמד בעיר - אמנם רק יומיים ורבע, אבל הספקתי לנצל אותם:

קניתי נעלי ספורט ומשקפי שמש סוף סןף; ישבתי על כסא נוח מול הים וקראתי ספר; קמתי בבוקר (7 בבוקר!!) וטיפסתי על הר צפחות יחד עם אמא שלי; וקיבלתי כמה הצעות נישואין מניגרים שהזמינו אותי לחזור איתם לניגריה (אני חייבת להודות שטיסה לאפריקה על חשבונם זה דבר מפתה).

אה, ואליסיה מ"הדוגמניות" הייתה המוכרת שלי כשחיפשתי נעליים בקניון. אני אמנם לא זיהיתי אותה (ראיתי רק פעם אחת וזה הספיק לי), אבל אשה אחרת טרחה לתחקר אותה ואמרה לה ש"את נראית הרבה יותר יפה במציאות!". ואני רציתי להגיד לה: "את הרבה יותר פוסטמה במציאות".

חופשה בתוך חופש זה דבר נחמד. אבל עכשיו חזרתי למציאות, שבה אני עדיין מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי. רוצה לבצע כל מיני דברים, רוצה להגיד כל מיני דברים... ומשום מה לא עושה את זה.

אם בתחילת החודש הקודם עוד הייתי בקצה השני של העולם ובסוף החודש התחלתי להכנס לדיכאון אחרי כל כך הרבה זמן של ישיבה ללא מעשה בבית - החודש הזה אני לא אתן לזה לקרות. הטיול כבר מאחוריי, צריך לקבל את זה ולהמשיך הלאה. כתבתי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות, בראש ובראשונה למצוא עבודה (כמובן שבשביל זה אני צריכה ללכת ולחפש עבודה, מה שעד עכשיו לא עשיתי), ולהוריד במשקל. ואני אצליח. עם קצת כח רצון ואמונה, הכל אפשרי...

בכל מקרה, החלטתי להעלות קטעים מהיומן שכתבתי לעצמי בשנה האחרונה. כל יום אעתיק לכאן עוד קטע ולאט לאט תלמדו מה עבר עליי במחנה ואחר כך. הקטע הראשון עוד מעט.

אז שיהיה חודש מצוין!

 ישראל מלמעלה.