לפני שלושה חודשים כתבתי לך מכתב ובו מניתי כמה מהסיבות בגללן אני אוהבת אותך. אני חושבת שעבר מספיק זמן בשביל לחשוב על עוד כמה ("אנחנו 9 חודשים ביחד, מה שאומר שאם היינו שוכבים בפגישה הראשונה היום היה נולד לנו תינוק" -גי"ז).

כשאתה נלחם על העקרונות שלך ומפתיע אותי (ואפילו את עצמך), כמו עם הסטייק השומני במסעדה (*אל תאכלו שם!)

כשאנחנו חושבים שנינו על אותו דבר באותה שניה ואומרים את זה ביחד

העובדה שיש לנו עולם שלם משלנו שרק אנחנו מבינים - עם ביטויים יחודיים, קיצורי סמס, דמויות בדיוניות...

זה שכשרק הכרתי אותך חשבתי שאתה ממש דייקן/פדנט/מסודר ועם הזמן אני מגלה עוד ועוד צדדים מבולגנים שלך ("אחר כך אל תאשימי אותי באיחור", עאלק)

זה שאתה כל כך מתעניין בכל מה שאני עושה ובעבודות שלי, שלפעמים אתה דואג יותר ממני אם אני אספיק את הכל בזמן

אני אוהבת לגלות עליך דברים חדשים מסיפורים קטנים, וגם לשמוע את אותם סיפורים בפעם השניה (ולהגיב כמו כששמעתי בפעם הראשונה)

ואת זה שכשאתה מגלה עליי דברים חדשים אתה תמיד אומר "איך זה שלא ידעתי את זה עד עכשיו?"

וזה שאתה מגלה לי דברים חדשים על עצמי (כמו דברים מוזרים שאני עושה מתוך שינה ולא ידעתי עד היום) ושאתה אומר שאני מגלה לך דברים חדשים על עצמך

אני אוהבת שאנחנו במקום ציבורי עם מלא אנשים אבל הכל מסביב נהיה לי מטושטש כי אני מסתכלת עליך ורואה לך בעיניים את האהבה שלך אליי ואז כל מה שאני יכולה זה להסתכל עליך (ואז אתה נותן לי נשיקה בלחיים ואני בכלל נמסה)

אני אוהבת את זה שכל רגע איתך הוא כיף - בין אם כרגע נפגשנו, או אם אנחנו כבר המון שעות ביחד ולא עושים שומדבר מיוחד, או אם יוצאים מהעיר ואז תמיד קורים לנו דברים מצחיקים שאפשר לספר עליהם. אפילו להיפרד ממך אני אוהבת - למרות שזה קשה כל פעם מחדש - ולו רק כי אז אני מתחילה לצפות לפעם הבאה שניפגש

אני אוהבת אותך כל כך, מהסיבות האלה ואחרות ועוד מלא מחשבות קטנות עליך שעולות לי כל הזמן וגורמות לי לאהוב אותך יותר ויותר הכי מיליון מלנתלפים בעולם.

שיהיה לך (ולכל מי שעוד הגיע לפה) יום צו-צו-צו ושבוע נפלא!

בפעם האחרונה שפרסמתי פה עבודות שעשיתי (כלומר לפני חודש, וואו איך הזמן טס) קיבלתי פירגון וזה עשה לי חשק לשים פה עוד. אז לפניכם עבודות מהתקופה האחרונה, כולן משיעור המחשה שבו לומדים הרבה טכניקות עבודה (רובן ישנות ולא ישמשו אותי בכלל בעתיד - אבל זה כיף להתנסות בזה).

ללחוץ על התמונה להגדלה, או שלא ראיתם כלום... :)

(גואש על נייר, עפ"י תמונה של אבא שלי מ-1969)

(בתהליך עבודה, עפ"י הריקוד של מאטיס)

(אקריליק על דיקט, עפ"י הדבר החמוד הזה)

עד כאן עבודות לחודש אפריל. אם יהיו שוב תגובות מעודדות (ובעצם גם אם לא) אני מבטיחה להעלות עוד עבודות משיעורים אחרים, מתי שרק יהיה לי זמן.

ובינתיים אין לי יותר מדי זמן, כי השבוע רק התחיל וחופשפסח הוא מרחק שבועיים ממני. יש לי עדיין המון עבודות להשלים מהשבוע שהפסדתי כשהייתי חולה, עבודות לתקן מתחילת השנה, עבודות גרפיקה שלא שמרתי עליהן טוב וכדאי להדפיס שוב לקראת סוף השנה - בקיצור, לא חסרים לי דברים לעשות.

אבל בסך הכל, אני שוב יכולה להגיד שטוב לי ואני ממש מרוצה מהדברים כמו שהם עכשיו.

עם מלכישוע יקירי האהבה פורחת - יותר משמונה חודשים ביחד ואני עדיין מאוהבת בו בדיוק כמו בהתחלה. למעשה, בדיוק עכשיו נפרדתי ממנו אחרי שבוע שלם שבו בילינו ללא הפסקה: בתחילת השבוע באתי אליו לבית הריק עם בגדים וכל מה שצריך, ובסוף השבוע (שישבתראשון) נסענו לאילת! לחופשה שכולה בטן-גב והמון המון ביחד. ביחד של שיחות נפש והקנטות ובדיחות פנימיות ושתיקות וסקס ובריכה וים וטיילת ותיק חדש שהוא קנה לי ושיפוד פרגית וחביתה במיקרוגל ונשיקות וחיבוקים וחיוכים... בקיצור, כיף גדול.

רק קצת חבל לי שלא צילמתי יותר - כמעט לא צילמתי בכלל - או שאולי לא באמת חבל, כי לפעמים עדיף פשוט לצלם "בראש" ולתעד הכל ללב, בתקווה שגם אזכור משהו מזה עוד הרבה שנים (על מי אני עובדת, הרי אני אשכח)...

הנה תמונה של החדר שלנו. נראה קצת יותר מסכן ממה שהוא באמת היה, שזה חדר קטן וחמים וחמוד. אוף, היה כל כך כיף! אני אוהבת אותך כישוע!