דודשלי גר בחיפה, אז אתמול בצהריים נסענו אליו לארוחה, כדי לחגוג לבנדודשלי יום הולדת 10, וגם סתם כדי להיפגש. היה כיף לפגוש את כל המשפחה, את רובם לא ראיתי בכלל מאז שחזרתי מהטיול לפני יותר משנה (איכשהו אנחנו במרחק של שעתיים נסיעה ונפגשים רק פעמיים-שלוש בשנה, בחגים הגדולים). בתדודהשלי פגשה את אהבת חייה לפני כמה חודשים ועכשיו היא נוסעת לקנדה כדי לגור איתו שם ואולי גם להתחתן. שמחתי בשבילה.

בערב כולם התפזרו וחזרו לבתיהם, ואני נשארתי עם דודשלי וראיתי טלוויזיה (הוא לא הרשה לי לפנות את הכלים לא משנה כמה פעמים הצעתי). נשארתי לישון שם כי היום על הבוקר היו לי מבחנים לויצ"ו חיפה, הנסיון האחרון שלי להתקבל ללימודי תקשורת חזותית, אחרי שכל השאר לא ממש רצו אותי (טוב אז שמו אותי בהמתנה. אני מתייחסת לזה כ"לא" בינתיים, יותר נח לי).

הבוקר התארך לצהריים, כשבין הוועדה הראשונה לשניה חיכיתי שעתיים, ואחרי שיצאתי מהוועדה השניה הודיעו לי שאני צריכה גם וועדה שלישית (זה קורה רק אם יש חוסר הסכמה בין שתי הוועדות הראשונות. היו יחסית די הרבה היום שנכנסו לשלישית). בסופו של דבר יצאתי משם בערך בשתיים, אבל פספסתי שני אוטובוסים למרכזית בגלל טעות מפגרת ואז חיכיתי בשמש וחטפתי סוג של התמוטטות עצבים מכל היום הזה (זו דרכו של הגוף שלי להגיד לי: זה סוף סוף נגמר!! אין יותר ראיונות או וועדות לעולם!!! או לפחות עד שנה הבאה!...).

באוטובוס לירושלים קרתה תופעה שיכולה לקרות רק בישראל: מישהו ביקש להשאיל את העיתון שלי, ואחריו עוד אחד ועוד אחד... סה"כ נהנו בנסיעה הזאת 4 אנשים מהעיתון שקניתי, לא כולל אותי.

יותר מהכל אני שמחה שכל הסיפור הזה כבר מאחוריי. אבל עכשיו יש לי שלושה שבועות מורטי עצבים של ציפייה לתשובה, שבהם אני צריכה להספיק לעשות קניות ולתכנן את המסיבת רווקות של חברה שלי ואת היומולדת 60 של אבא שלי ולנסות להעמיד פנים שאני לא חושבת כל רגע מה תהיה התשובה מהם, למרות שאני כבר יודעת שכל יום מישהו אחר ישאל אותי על זה. שיהיה לי בהצלחה.

נ.ב. וזה האתגר הבא שלי אחרי שביל ישראל, מי מצטרף?

[כדי שלא כל מה שאכתוב כאן יהיה תסכול ועצבים]

* מישהו פרץ למוקד שאני עובדת בו וגנב חצי מהמחשבים, כך שלמשך יום שלם לא עבדנו (וקיבלנו כסף).

* הלכתי ליארד-סייל של בגדים מגניבים, מצאתי שמלה שחורה סקסית, חצאית צהובה וגופייה - סה"כ 120 ש"ח לשלושתם.

* לבשתי את השמלה הנ"ל כשיצאתי עם כל הבנות לערב השתכרות וריקודים בדאנס בר הרצלייני.

* פגשתי את אותן בנות לארוחת ערב ספונטנית שכללה פסטה עם שלושה רטבים שונים (כל אחת וטעמה), סלט מושקע ולחם מגניב ששכחנו לאכול כי נ' החכמה שמה אותו בארון.

* הלכתי ליום הסטודנט וירד עליי גשם, ובפעם הראשונה בחיים אפילו נהניתי לעמוד סתם ככה ולתת לו לרדת (ולצחוק על כל הלא-ירושלמים שלא הבינו מאיפה זה בא להם באמצע מאי).

* קיבלתי מנת-יתר של מרכז העיר בירושלים, עקב נסיונות חוזרים ונשנים להוציא תמונות של חלונות מעניינים לפרוייקט שאני צריכה להגיש. (ומנת-יתר של המדרחוב זה תמיד טוב)

* מישהי סוף סוף לקחה ברצינות את הרמיזות הרבות שאני זורקת לכולם לגבי ידידים שווים, ומחר אני הולכת לפגוש את השידוך שהיא מצאה לי. נקווה שיהיה מעניין.

יותר נכון, אם אני אראה את המסך הזה עוד פעם אחת, אני אאבד זה סופית:

כן זה אולי נשמע טוב, אבל ההודעה הזאת נמצאת שם כבר יותר מחודש. מאז הספקתי לבצע את שלב ב' שכלל המון המון מבחנים וראיונות והצגת תיק עבודות. ועכשיו נאמר לי שכבר יש תשובות באתר, כלומר שמעתי על כמה וכמה אנשים שקיבלו תשובה חיובית, ורק אצלי זה עדיין לא מתעדכן. אז אני נכנסת כל חמש דקות ובודקת שוב ושוב ושוב ו.....

באמת קיים דבר כזה קרטיב מנגו, רן אמר אמת! עברתי היום בקיוסק של בנייני האומה, לידו אני חולפת כל יום לפני/אחרי העבודה, והחלטתי שיש לי חשק לשסק, אה, לקרטיב. פתחתי את המקפיא והדבר הראשון שראיתי הוא אותו קרטיב מנגו של שטראוס, אז כמובן שהייתי חייבת לנסות ותשמעו, זה אחד הדברים היותר טעימים שנכנסו לי לפה בזמן האחרון! למנגו יש תכונה מופלאה כזאת שאפילו כשהופכים אותו לכימיקלים בצורת קרטיבים או מיצים "100 אחוז טבעי" עאלק, עדיין יש להם טעם של מנגו. הענבים והלימון צריכים ללמוד ממנו.

אתמול ראיתי סרט על ספנסר טוניק, צלם אמריקאי שמתמחה בצילומי עירום המוניים (פה ופה ופה). כיף.

לקהל קוראיי שמתלבטים אם ללמוד צילום בבצלאל או משהו שמכנולוגי - מה נראה יותר כיף עכשיו? ;-)

אבא שלי לבש היום חולצה מכופתרת כחולה ואמא שלי החליטה שהוא נראה ככה כמו נהג של אגד. מה שנכון, נכון.

אה, וסיפרתי לה (לאמא) על קיומו של הבלוג הזה. זה יצא במקרה כשדיברנו על עזרה נפשית ואמרתי "מי צריך פסיכולוג כשיש בלוג". היא כמובן מיד התחילה לתחקר "מה זה הבלוגים האלה? שמעתי על זה פה ושם" והעמידה פנים שהיא בכלל לא ידעה שיש לי בלוג או שקיים אתר כזה ישראבלוג, אז הראיתי לה מה זה ישראבלוג ואפילו הפניתי אותה לעמוד שבו פותחים בלוג חדש.
"עדיף לי לא להתחיל בכלל, אני אתמכר לזה". מה שנכון, נכון.