בזמן האחרון הכל משתבש לי ואני שוכחת או מאבדת דברים כל הזמן - כאילו היקום מנסה להתנכל לי. כבר קרו לי דברים כאלה קודם, אבל בדר"כ זה היה יום אחד או יומיים של מזל רע, לא שבועיים! דוגמאות?
שכחתי לקחת את הפס שלי. בבסיס שלנו אמנם מקבלים פס חודשי ורוד, אבל בכל זאת אנחנו חייבים לשים את הפס במשרד רס"ר כל בוקר ולקחת אותו ביציאה. בשבוע שעבר שכחתי לקחת את הפס ביציאה, ומכיוון ש"הפס הוא ביטוח חיים ואסור לצאת בלעדיו!!" (כך מפי כלב, המש"ק משמעת שלנו), הייתי צריכה לעמוד לדין משמעתי בפני הרס"ר שלי. כמובן שהוא לא נתן לי עונש ושחרר אותי באזהרה (כי בחיים לא הייתי אצלו), אבל כל הפרוצדורה לא הייתה נעימה.
יומיים אחר כך איבדתי את הפס שלי, ובדיוק לפני המסדר. באתי אל מש"ק משמעת (אחר, לא הכלב) וסיפרתי לו שאמא שלי כיבסה את הפס שלי והוא נהרס - והוא מיד הכין לי חדש.
אתמול והיום שוב הסתבכתי עם הפס - כל פעם לא מצאתי אותו (והיום בסוף גיליתי שבכלל השארתי אותו בתיק, והמש"ק משמעת ראה גם את זה והתעצבן שלא שמתי אותו).
כל הבלאגנים האלה עם הפסים לא קרו לי מעולם לפני השבוע, אבל זה עוד לא הכל. השבוע הצלחתי: לשכוח את הפלאפון בבסיס; להסתכסך עם האחראית על התורנויות שלנו כשניסיתי להתחמק ממטבח (ובסוף לא התחמקתי כמובן); לרוץ אחרי אוטובוס כמו משוגעת רק כדי לגלות שזה לא הקו שאני צריכה; צמח לי חצ'קון גדול באמצע הסנטר; ונורא מכל - היה לי בשבת את ה"בילוי" הכי גרוע בחיים, כשיצאתי עם שתי חברות שלי ושני ידידים שלהם לסרט+פאב, מה שהרגיש כמו דאבל דייט מעוות שבו אני הגלגל החמישי (תרתי-משמע).
בקיצור - עוברת עליי תקופה לא טובה, בלשון המעטה. ואני שואלת את זה ששם למעלה - אם הוא קיים - למה? במה חטאתי?...
אני לא יודעת מה התשובה לשאלות האלו, אבל ליתר בטחון אני מבטיחה להיות יותר טובה מעכשיו. אני אתנהג בחביבות לאנשים לא משנה מה דעתי עליהם, אעשה את העבודה שלי ברגע שהיא מגיעה בלי לדחות ולהתעצל, אלך תמיד מדוגמת, לא אנסה להתחמק ממטבחים, ואפילו אסלח לחברות שלי, לא משנה כמה נפגעתי מהן באותו יום.
ואם כל זה לא יעבוד - אני כבר לא יודעת מה כן. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יובל
"והרי ידיעה שהגיעה זה עתה... זה אתה שחוסם את החנייה!" (מהתוכנית של דידי הררי, היום.)
(צבע לשיער. ההסבר בתגובות.)
