אחרי חודש בדירה החדשה אפשר לומר שנכנסנו לסוג של שגרה, שבה שנינו יוצאים לעבודה כל יום בבוקר וחוזרים ממנה אחה"צ/ערב, מנשנשים משהו לארוחת ערב, קצת מחשב, קצת טלויזיה, מקלחת ולישון. (עם כמה שינויים קלים ותוספות מדי פעם, אבל בגדול - שיגרה.)

גם אחוז הריצות והסידורים קטן לאט לאט (עכשיו שכבר השגנו את כל הרהיטים שאנחנו צריכים והבאנו את כל הספרים והדיסקים מהבית), וגם הקניות בסופר פחתו והן עכשיו יותר לחם/חלב/מלפפונים ופחות דלי/סמרטוט/שמפו/מלח/סוכר/שמן.

מצאתי עבודה, במקום שמעצב אלבומי ארועים (משהו כמו זה, רק לא) כך שאפשר להגיד שאני אפילו עובדת בתחום שלי, למרות שאני יותר עושה עבודה שחורה ולא באמת עיצוב. אבל סה"כ נחמד לי שם וזה בטח ובטח עדיף ממלצרות.

אז מה עוד אפשר להגיד? לזאת מהפרסומת ששאלה אם "שגרה זה רע" אני יכולה לענות עכשיו ששגרה זה לא רע בכלל, לא בהכרח.

ובזמן שיקירי יושב 2 מטר ממני, רואה כדורגל בטלויזיה וצוחק עליי שאני כמו זומבי מול המחשב ולא שמה לב לשום דבר אחר (הוא בהה בי איזה דקה), אני יכולה לסכם שכיף לי, זו תקופה טובה ומרגשת, שהלוואי שלא תיגמר.

שיהיה ספטמבר סבבה.

רציתי להוסיף עוד תמונה מהדירה אבל המצלמה שלי לא פה כדי להוריד ממנה תמונות, אז במקום זה תמונה של פיליפ מרדבנד, המרענן הרשמי של הקיץ.

למי לא קרה אי פעם שהוא בזבז 50 דקות מהחיים שלו על כתיבת פוסט מושקע בישראבלוג ואז הכל נמחק בלי אפשרות לשחזר? זה קרה לכולנו. אבל כשזה קורה לי זה הכי מעצבן, ומה לעשות שאין לי עצבים לכתוב הכל מחדש עכשיו.

בא לי לבכות ולתלוש לעצמי את השיערות מרוב תסכול, כי זה היה אחד הפוסטים הטובים שלי (אם יורשה לי להחמיא את עצמי) - שלל תיאורים על הדירה החדשה שלנו וכל מעט החפצים שנמצאים בה כרגע וכל המון הנקיונות שעשינו בה.

אבל אני לא אבכה ולא אתעצבן, כי מחר הוא יום חשוב ומשמח: מחר אני עוברת לדירה באמת וזוכה לישון בפעם הראשונה ולתמיד על מיטה זוגית עם הקבוק שלי.

אוף, זה באמת היה פוסט מושקע, נשבעת.

אבל אני לא מתלוננת, לא לא (וגם לא משחזרת אותו, באמת שאין לי כח). אני הולכת לישון כשאני מאושרת ומתרגשת לקראת מחר וכל מה שנלווה לו. יהיה לנו הכי כיף בעולם!

קיר סגול דמקה, לפני וכמעט-אחרי.