|
 כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
חזור שנית?
לקבוק נמאס לחזור על כל דבר פעמיים. כמעט כל פעם שהוא מדבר אליי אני שואלת
"מה?" כי אני לא מבינה חצי ממה שהוא אומר, ואחרי ה"מה?" השני אני כבר
משלימה את המשפטים שלו לפי ההקשר. פיתחתי מיומנות די טובה בזה, לפחות עד
שקורה שאני מנחשת את ההפך, ואז אני "נתפסת".
אז הלכתי לרופא אוזניים, ששלח אותי לבדיקת שמיעה.
חדר קטן ואטום, אישה בעלת מבטא אמריקאי כבד נותנת לי זוג אוזניות ומבקשת לחזור על כל מה שהיא אומרת.
שב. רד. אור. בית. כאן. שם.
זה די קל, ובמיוחד שגם כשעוברים לאוזן השניה היא אומרת בערך את אותן המילים. וכבר אמרתי שלמדתי לנחש...
גם את מבחן הגידי-כן-כל-פעם-שאת-שומעת-צליל (שיילך ויתחלש) אני עוברת
בהצלחה מרובה, כך שבסוף היא מחייכת אליי ואומרת "שמיעה שלך לגמRי בגבול
הנוRמלי, בRוך השם".
יצאתי משם ולא ידעתי אם לשמוח או לעצוב. אולי כי הבנתי שמה שהד"ר שהפנה
אותי שאל כבר בהתחלה, כנראה נכון: "אולי זו בעיה של חוסר קשב?"
ובטרנד התחקירים והתוכניות הדוקומנטריות שמסקרות את התופעות הללו, אני יכולה להכריז בגאון: יש לי הפרעת חוסר קשב וריכוז! עכשיו כולם לרחם עליי ולהתחשב בי.
אבל אני לא באמת צריכה שיתחשבו בי. גם אם אלך למכון מקצועי שיבדוק ויחקור ויתן לי לעשות מבחנים יום שלם וימצא שאכן יש לי הפרעה כנ"ל, זה לא ייתן לי כלום (חוץ מאולי מרשם לריטלין - שמעתי שאפשר למכור את זה בהרבה כסף בשוק השחור).
יש רק אדם אחד שסובל מה"הפרעה" שלי יותר מכולם, ודווקא ממנו אני מבקשת להתחשב (וכבר אמרתי לך את זה בעפ"ה, אבל אכתוב גם פה למען יהיה תיעוד):
קבוק יקר, קבוק חביב, לפני שאתה מדבר וודא שבוטן מקשיב!
חכה עד שאני מפנה את הראש שלי לגמרי אליך מהמחשב/טלוויזיה/ווטאבר. זו השיטה הכי טובה להבטיח שלא תצטרך לחזור על כל דבר פעמיים.
ואם גם אז אמשיך להגיד "מה?"
טוב, יש דברים שגם המדע עוד לא הצליח לגלות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
