|
 כינוי:
יובל בת: 43 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
הבית הזה קטן מדי בשביל לריב בו
לשעתיים הוא נעלם בלי לומר מילה, וכשהוא חזר אני בדיוק הייתי בשירותים וכעסתי, אז נשארתי שם.
בכיתי וחיכיתי שייכנס, אבל כשזה סוף סוף קרה לא ידעתי בכלל מה להגיד ובמקום זה יצאתי לספה ואז הוא נכנס למקלחת והתקלח. בלעדיי.
לא נראה לי שהתקלחנו בנפרד מאז שעברנו לדירה הזו.
והריבים שלנו הם לא ריבים, בעיקר שתיקות ומבטים כעוסים ובלי הסברים.
אני אפילו לא יודעת להגיד למה רבנו, או אם רבנו או לא. זה תמיד ככה.
וזה תמיד מרגיש חרא.
הכל עקום פה לאחרונה (כמו בדירה של מארשל ולילי, חה חה).
נמאס לי שכל דבר שאני עושה מאכזב אותו ושכל דבר שאני אומרת גורר ירידה.
אבל כשאתה מוציא את קשיו מהארגז והיא מורחת קקי על כל הרצפה אני לא אומרת כלום ולא מאשימה - שים לב.
אוף.
עוד שנייה הוא יצא מהמקלחת ואז אני אחליף אותו (מקלחת בתורות, מי זוכר מה זה) ואבכה.
אולי זה כי לא היה לנו חופש יותר מדי זמן.
אולי... לא יודעת מה.
| |
טוב שלא כתבתי על זה כאן קודם,
כי בסוף חופשת החלומות הזאת לא יצאה לפועל.
טמטום שלי, טמטומת כללית, פקק אחד של שעה וחצי, הרבה דמעות וחיבוקים וכמה שעות אח"כ - ואנחנו חזרה בבית כאילו לא היינו אמורים לטוס מעולם.
לפחות מישהי אחת הרוויחה מהעסק הזה - חתולה חמודה ושמה קשיו, שישנה עכשיו בצמוד לקבוק שלה, וביקשה ממנו להבטיח לא לעזוב אותה יותר לעולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
