אוטוביוגרפיה

ישנה תוכנית בערוץ הראשון בטלוויזיה שנקראת "הסיפור האמיתי". בסרטון הפתיחה של כל פרק, מופיע איש זקן, שפותח קופסא קטנה ומתחיל להוציא ממנה כמה דברים: בובה עם עיני זכוכית, עוד כמה חפצים ישנים, ובסוף גם סבון כביסה. כנראה עבור הצעירים סבון כביסה נראה משהו מוזר, אבל פעם, לפני עשרות שנים, סבון כביסה היה מצרך שימושי מאד. לפעמים, ברגעי מחסור, אפילו היו גוזרים אותו לכמה חלקים בעזרת חוט .

אני מרגיש עצב גדול בכל פעם שאני רואה את סבון הכביסה הזה. אני נזכר במקרה שהיה לפני 70 שנה. הייתי אז ילד בן 10 ולאמא האהובה שלי התקרב יום ההולדת. החלטתי לאסוף כסף כדי לקנות לה מתנה יפה. אספתי סכום שלפי דעתי היה גדול מספיק, לפחות מספיק גדול עבור ילד בן 10. החלטתי לקנות לאמא מתנה אלגנטית. הלכתי לחנות דברי בית, ביקשתי בושם קטן אבל ממין משובח. המוכר נתן לי בקבוק של או-דה-קולון המשובח ביותר לפי דעתו, הכי טוב שאפשר לקבל עבור סכום הכסף שהצגתי לו.

ביום ההולדת רצתי בבוקר לאמא למיטה, ומסרתי לה, עם האיחולים המקובלים, את הבקבוקון. אבל כנראה שהבושם לא היה כל כך משובח. אמא הודתה לי אבל הסבירה שהיא לא משתמשת בתמרוקים זולים כאלו. היא הלכה איתי לחנות בה קניתי את הבושם והחליפה אותו בסבון כביסה.