כתבתי פוסט שלם של פריקה,

שורות ארוכות מלאות במילים טעונות ברגש כ"כ עז..

אבל אז ראיתי את התמונה הזו:

והבנתי את המשמעות של המשפט "תמונה אחת שווה אלף מילים"

ואולי גם היא תתבונן בתמונה הזו ותרגיש את הדקירה שאני הרגשתי בלב,

ואולי לא..

בין כה וכה אני לא אדע על זה

עבר.

-מעבר חד-

___________________________________________________________________________

"תיארת לעצמך פעם שיהיה לך חבר קוראיני?!"

אז לא,בחיים לא יכולתי לדמיין את זה אפילו.

אבל המציאות עולה פה על כל דימיון!

החיים עומדים להתקיל אותי ואותו בפניי עוד מבחן..

אני טסה,יומיים לפניי היומולדת שלי.

ל-11 יום,שכוללים גם את תאריך הגיוס שלו..

אני לא אהיה פה,

וזה הורס אותי.

מצד אחד,זו משפחה שלא ראיתי 11 שנים כבר וציפיתי לזה כ"כ,

מצד שני הכי הייתי רוצה להיות פה בשבילו ולחבק אותו..

לחגוג איתו את היומולדת שלי..

אבל צריך להשלים עם זה אני מניחה,שלא הכל מסתדר כמו שרוצים.

אני אפיק את מירב ההנאה מהטיסה שלי לחו"ל..

הוא יהנה עם החבר'ה פה,אני בטוחה שתהיה לו אחלה מסיבת גיוס.

הם ישמרו עליו בשבילי =) זה קטן עלינו

ואז אני אחזור,אחרי המון געגעועים..ואצפה שהוא יחזור מהטירונות,

החייל הכי שקסי במדינה!

החייל שלי!