טייק 3

אוף. לכתוב. אני רוצה לכתוב. (בהתחלה כתבתי "צריכה לכתוב" ואז שיניתי מתוך הרגל שנרכש בילדות. כשאמרתי "אני צריכה בובת ברבי חדשה" היו מתקנים אותי והיו אומרים "את לא צריכה, את רוצה". ע"ע אחי הגדול :-).

חודש אוגוסט עבר מהר. כבר חודשיים בערך שאני גרה לבדי בדירה. צדיק בערבים מאוחרים מגיע לישון ואני בבקרים מוקדמים קמה לעבודה.

אני מסיימת את השירות בעוד שבועיים-שלוש.

אני צריכה לסיים שתיי חונכויות שנמשכו לי לקיץ.

אני צריכה לנסות ולכתוב כל-מיני מכתבי פרידה. כי גיליתי שזה מה שעושים כשעובדים במקומות כאלה, עם אנשים.

בפרידה מהמועדונית, אומנם הכנתי צ'ופרים חמודים לילדים, גזרתי מרייטינג שעשה ספיישל סימפסון לקראת הסרט תמונות של בארט והומר, ליסה ומארג', והדבקתי על בריסטול פלוס כמה משפטים. 

היה לי מוזר ומטופש לעשות את זה, וחשבתי שממש התעלתי על עצמי. 

אבל אז באה המורה חיילת והפגיזה במגנטים עם צילומיהם האישיים של הקרציות הקטנות. וכל הצ'ופרים שלי הפכו לתפלים ביותר.

אני חוזרת לירושלים. ומאוד נחושה לא ליפול לחוסר וודאות/עשייה. לכן החלטתי לעת-עתה להירשם לקורס תיאטרון בודד בתיאטרון החזותי בתלפיות. ולמצוא עבודה שלא קשורה יותר-מדי בתקשורת עם אנשים. למצוא עבודה ומהר! המוח שלי יורה.

בחודש האחרון, מכיוון שאפילו הקייטנות הסתיימו, מצאתי את עצמי עם המון שעות פנאי.

המדריכה שלי נלחצה ובצדק שזה עלול להעיק עליי בשיחרור מבחינת השירות הלאומי וחיפשה דרך להשלים לי את החסר.

היא הציעה חונכויות חדשות ואני סרבתי, כי זה מטופש להתחיל משהו רק לחודש.

אז הצעתי לה את עזרתי לעו"סיות בתייוק. שכן אגף הרווחה עדיין לא ממוחשב והוא עמוס בתיקים לעייפה. היא היססה, כי משום מה היא חושבת שזה לא לרמתי (מה שפרצוף אשכנזי יכול לעשות לרושם הראשוני...) אני ניסיתי להסביר לה שתכל'ס אני לא באמת טובה בחינוך וילדים ודווקא אולי עם התיקים אמצא את ייעודי האמיתי.

בקיצור, כל שבוע כמה שעות אני יושבת עם איזו עוס"ית ועוזרת לה למיין תיקים/לתייק/לבנות תבלאות עם אינפו' בסיסיות בוורד. והאמת שזה מעניין פלאים, משום שהתיקים גדושים בסיפורים קשים ועצובים, ולמרות שזה אסור ומבחינה מוסרית זה פשוט נ-ו-ר-א. אני קוראת. קוראת קוראת קוראת. ואח"כ מרגישה אשמה. אבל מה, מה אני יכולה לעשות.

טיול משום מה עדיין לא תופש לי בעצמות. ואני דווקא רוצה להמשיך את השיגרה השקטה והקטנה שיש לי. לבינתיים. טוב לי. אולי אסגור סוף-סוף קצוות בעיר הבירה.

בינתיים צלצלתי לתיאטרון והם אמרו לי ליצור איתם קשר בספטמבר. יהיה בסדר.

*לפני שנה השיר הזה של ורד קלפטר התגלגל ב88 בלי הפסקה. אהבתי אותו מאוד-מאוד, עוד סיבוב הושלם. :-)

שבוע טוב