חייהם הסודיים של המקקים
אני מנקה, בשלבים איטיים מסירה שכבות אבק. מוצאת בגדים שהתחבאו מפני כל הקיץ ואורזת אותם לעוד סיבוב. בוחנת ספרים שהתווסו לשאר. עם כל רובד שאני מוריקה, אולי אני משרישה קצת מעצמי ובפרק החדש הזה שלי, אבל לי נראה שבעיקר אני בתנועה איטית אך יציבה עם הרהיטים והמציאות המוצקה.
אחרי שנגעתי בווילון הארוך והקל, שדרכו נכנס אוויר ויוצא אוויר אחר, שמעתי רכשים בשביל שמתחתי. הצצתי וראיתי את השכן שממול, שאותו אני מכירה בעיקר בטונים הגבוהים שהוא זורק על הילדים שלפעמים מפריעים לי לישון אחרי שהשמש כבר זרחה.
הוא זימזמם ללא קול בלב ובבטן. התהלך מהורהר, בידיים מזמרה ענקית, בצעדים של זאטוט. פה ושם הוא נעצר ונטפל לענפים סוררים שיצאו מתוך גדר של שכן אחר. הגדר הוקמה בעקבות החלטתו של הכלב שלנו שגינתו של זה השכן היא מגרש המשחקים שלו. בינתיים הכלב נעלם אבל הגדר המשיכה להעלות שיחים מטפסים. וזה בסדר, פרטיות זה פאנן.
הענפים לא שלו והשביל קולקטיבי, לפעמים יש ציפורים צפצפניות שתופסות בצמרות. והמזמרה הענקית יעודה לטרף גדול פי-מאה. אבל הוא השתעשע איתה. עליז ומשחק. ברגע שהוא אישי שלו. פרטי ומיוחד.
אני ואני ואני ואני
יש אחת שמתהדרת עם קארמה מדהימה ולעומתי תוהה מה עוללתי בגלגולי הקודמים. אחרי כמה שעות רציתי לצעוק עליה שתלך להזדיין עם כל המטען החיובי שלה.
כשאני מנסה ליצור גרפים, בחישובי המתמטיים הלא נוצצים, אני מוצאת מאבקים וסבל, ואז פרסי ניחומים או אפילו מתנות על הקשיים שהעפילו עליי. ובלי קשר לאיוב כי את הסיפור הזה לא הבנתי. אבל אולי באמת יש אי-אלו עונשים במצטבר שאותם אני מרצה, ואחרי שהכל מתבשל בחוסר אונים מצליף, אני זוכה לתגמול, כדי לא גרום להכל להשחיר משחור, או כי סתם מגיע לי.
אמרתי לה עם כוונת תחילה מאוד מסויימת שנאבדה עם המלל, שהמון פעמים אני מרגישה שנשלחתי להוות שיעור למישהו. עם כל מילה שהתווספה הפכתי למאמינה יותר אבל מתלבטת אם יש גם אחרים בחיי שעליי ללמוד מתוכם ודרכם ולתת להם ללכת ללא מצוקה.
בלי הצהרות
אני יודעת כל מיני דברים ואחרים מנחשת. אתם מבינים, נביאה ומפענחת צעדים עתידיים של חורף-סתיו-אביב. אבל בקטע של החלטות, בינתיים רק מתאמנת על הכוח שיש להם על השכל הישר והמוטיבציה. על האירגון והאחיזה בקרש ההצלה שצף.
נחושה להחליט, מה לאכול ומה ללבוש. מתי להתבונן בכוכבים ומתי לעשות ספונג'ה. נחושה כמו אריה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קאלו