כשיצאתי טרקתי את הדלת בלי כוונה,
כעסתי כי כלום לא בסדר, אפילו אתה.
איך לא ראית שאולי, עובר אליי יותר מדי?
איך לא הבנת שוודאי, גם אני נשברת, זה גדול עליי?
כשיצאתי טרקתי את הדלת, בכיתי נורא,
נשברתי כי כלום לא בסדר, שיקרתי לך.
ולא ראיתי שאולי, עובר אלייך יותר מדי,
איך לא עצרתי ומתי, שכחתי אותך אחריי.
בוא אליי, אני מחכה, אל תהיה רחוק.
ואולי, בוא ניתן לפחדים להוביל, כל החיים.
יודעת שגם לפעמים טעיתי לא פעם,
כעסתי, שברתי, נכנעתי לזעם.
אבל בתוכי יש ילדה, מאמצת אותך אל ליבה,
ונשמתי הזכה, לנצח אנצור את ליבך.
בוא אליי, אני מחכה, אל תהיה רחוק.
ואולי, בוא ניתן לפחדים להוביל, כל החיים.
בוא נשכח את הכול, נתחיל מהאפס,
בוא ותן לי להיות הכול, איתך בלי פחד מדי,
אז בוא רק אליי, בוא רק אליי.
בוא אליי.. אני מחכה.. אל תהיה רחוק..
ואולי, בוא ניתן לפחדים להוביל, כל החיים.
הכול לא בסדר.
לא יכולה להשתלט על הרגשות שלי.
אני כועסת מדי, ושבורה, ולא יכולה לעצור.
מצטערת.
אם שכחתי אותך, אז אני מתנצלת,
אבל מה שהרגשתי בימים האחרונים, הפך כרגע לסיוט מתמשך.
איך תמיד אתה בורח, וקשה לך להתמודד,
אמרתי לך מההתחלה שאני קשה ומסובכת, ואתה אמרת שזה לא נורא.
אז אין זו אשמתי, אלא אשמתך.
השתניתי בשבילך, כל סנטימטר אצלי השתנה, אבל אתה לא נשארת אותו דבר,
הפכת להיות הוא, בערך אותו הדבר.
משום מה, משהו בי מלחיץ אותך, מה זה אני לא יודעת.
אבל אני יודעת שאתה לא מתמודד איתי.
ואני לא צריכה לשבת ולבכות, או להסתכל על השעון בלי אפשרות להתרכז בשום דבר אחר.
אני רוצה חופש, אני רוצה את הזמן שלי אם אתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך.
אם זה נמאס לך, אז תגיד לי.
אם אתה מתייאש מדי, אז תגיד לי.
אם אתה רוצה הפסקה, תגיד לי.
פשוט תגיד לי.
לא יודעת למה אני כותבת פה,
גם ככה אתה לא קורא כאן.
כמו שאני השתניתי, גם אתה השתנית.
אז פה זה נגמר,
אני לא מחכה יותר.
אני לא רודפת יותר.
זה לא אמור להיות ככה.
כשאתה תחליט, אתה תבוא ותדבר איתי.
מה שבטוח, זה שאני מחכה לך, אז אל תדאג,
עוד לא הרמתי ידיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
