אני יושב מול המחשב, מקנח מצח מזיע למרות שקר בחוץ, האצבעות פרוסות סביב השפתיים בפוזת ההרהור המתוארת בציור בכותרת, ואיני מצליח לחבר פוסט ראוי לשמו, קשה לכתוב על הבלוג של סנרק. לא משום שאין על מה, אלא דווקא בגלל הכמות העצומה של נושאים שהוא מתפזר עליהם, מהומת אלוהים ממש. הבלוג שלו הוא חדר של ילד היפראקטיבי בהתקף זעם. 

זהו בלוג משובח, ולרוב גם מצחיק בדרך ייחודית מאוד. אך את קו העלילה הרציף מחליף תוהו ובוהו של עלילות משנה.  הנרטיב נע בין דברי תורה על פרשת השבוע לרשמים מביקור בבר אפלולי של גייז.  ממחשבות על בינה מלאכותית ועד להגיגים על בית"ר ירושלים.  תהיות על מקור שמה של דלקת הרחם לצד רכילות על הסופר חיים באר.  ובין לבין, סיפורים קצרצרים וחסרי מסר. ערבוביה מדליקה וגם מעצבנת.

*

כותב הבלוג בן ה-26 הוא רווק דתי, ירושלמי במקורו, המתגורר עתה באמסטרדם. ככל הידוע, מחברתו האחרונה הוא נפרד משכבר. פה ושם הוא מבלה, ואת עיקר זמנו הוא מקדיש ללימודי תואר שני במחשבים.

את הכינוי לקח סנרק מאחד מספרי לואיס קרול. זהו שמו של בעל חיים עלום שחבורה של ציידים מנהלת אחריו מרדף.  האם בחירת הכינוי מלמדת על פרנויה ? על כמיהה להישאר נסתר ועל חשש מגילוי ? על חיבה עזה לספרי לואיס קרול ?  לסנרק פתרונים

                                                            *

חלק ניכר מהבלוג מתאר מסעות בנכר בחיפוש אחר תרבות יהודית-ישראלית. סנרק הוא מתעד שנון של מיטב התערוכות וההקרנות הקשורות לנושא באמסטרדם, ויש רבות כאלו. החל בדיון ספרותי שבמהלכו מאשימה אלונה קמחי את מדינת ישראל בנאציזם וכלה בתערוכת תמונות יהודים מפורסמים של עוז אלמוג, שאינו מתאפק ומציג שם גם את התמונה שלו. הסנרק לא מחמיץ אפילו פסטיבל קולנוע יהודי ורוד, המשלב מופע דראג קווין ומסיבת דיסקו סוערת עם הקרנת סרטים ישראלים.

"מילה עברית פשוטה במקום זר יכולה לעשות שמח לאנשים", הוא מסביר את התשוקה לקולטורה צברית.

                                                            *          

בימים שבהם הרב הראשי לישראל נחשד בתחיבת ידיים מתחת לחולצותיהם של בחורים  שריריים, אף סוג של דתיות אינו יכול להפתיע ממש. בכל אופן יש לציין שסנרק אינו דתי מהסוג השגרתי. הוא מודה שאינו מהסס לבקר גם במקומות שבהם מראה כיפה הוא ביזארי ביותר, ואף משתעשע בפרפראזות וולגריות על דברי חכמינו. את גישתו הדתית הוא מגבה בפסוקי תורה, ונראה שמאחורי היהדות הפתוחה שהוא אוחז בה נמצאת אידיאולוגיה מוצקה. למזלו, אמסטרדם שלו היא לא אמסטרדם של המאה ה-17, שבה אוריאל דה אקוסטה, שחרג מהתלם בכמה אמירות ומעשים נועזים, אולץ בידי פרנסי הקהילה היהודית לשכב בפתח בית הכנסת, ולאפשר למתפללים לדרוך על גופו בדרכם החוצה.

                                                            *

סנרק הוא, בנוסף לכול, פורץ דרך בישראבלוג. לזכותו נזקפת תופעה חדישה ומעניינת:כתיבת תגובות לבלוג של עצמו.  וודי אלן כתב על אוננות שהיא "יחסי מין עם האדם שאתה הכי אוהב". הגבה עצמית היא מעין מעשה אונן בלוגוספרי, ועליה ניתן לומר שהיא "קבלת פידבק מהאדם שאת חוות דעתו אתה הכי מעריך". מצד שני, זו דרך שפלה במיוחד להעלות את קאונטר התגובות. יפים עליה דברי עמנואל קאנט על אוננות בכלל:"חוסר מוסריות מהרמה הגבוהה ביותר".