שנה וחצי של כתיבה עדיין לא עייפה את נועה המכונה גם נוי נוי, מוותיקות ישראבלוג, והיא עודנה רעננה, מצחיקה ומוקפת בחבורת מעריצים כתמיד. כשהתחילה את הבלוג, היא הייתה חיילת באר שבעית עם חבר לא אהוב אך צמוד (מדי). בינתיים היא השתחררה מהצבא וגם מהחבר, נפטרה מחבר שני שאיתו ניהלה מערכת יחסים דומה, למדה נהיגה ללא הצלחה, שברה את הרגל, שלחה את כלבה הגוסס לשדות הציד הנצחיים, והתחילה בלימודי אומנות באוניברסיטת בן גוריון.  לאחרונה נצפתה בטיול בצפון עם סטוצון חביב וותיק בשם מיקי.

בין עשרות אלפי המילים שהעלתה לרשת אפשר ללכת לאיבוד כמו נוי נוי בחופי כנרת, וכתבתי את ההרהור בתקווה שישמש כמפת דרכים ל"וירטואל קרמבו" בידי הקורא הטירון.

                                                                        *

פיגמליון, דמות במיתולוגיה היוונית, התאהב נואשות בפסל האישה שיצר. האלים נמלאו רחמים על האוהב המיוסר, והפיחו רוח חיים באישה המפוסלת כדי שתוכל להשיב לפיגמליון אהבה.

בפסיכולוגיה, "אפקט פיגמליון" מתאר אהבה חד צדדית שבסופו של דבר גורמת לנאהב להשיב אהבה, אפילו כאשר ליבו, כמו הלב של הפסל, לב אבן.

בקשר הרומנטי הראשון המתועד בבלוג, בין נוי נוי ליוסי, התחוללה תופעה הפוכה, המתרחשת תדיר כאשר "אפקט פיגמליון" אינו עובד: חוסר יכולתה לתגמל את יוסי באהבה שוות ערך לאהבתו, גרם לנוי נוי לחוש רגשי אשמה, ואלה בתורם גרמו לה רק לשנוא אותו יותר. בסופו העגום של הקשר השתמשה נוי נוי בהצלחה בטקטיקת ההתעלמות כדי למגר כל שארית חיבה שנותרה. הטקטיקה הזו גם פטרה אותה מעונשו של "הטייס", אהובה השני של נוי נוי, שהרגש אליו דעך בה אחרי זמן משותף לא רב.

                                                            *

צ'רצ'יל כינה את הדיכאון "הכלב השחור שלי", טולסטוי קבע כי "אין בחיים אושר. רק ניצוצות מקריים ממנו". נוי נוי אומרת: "אני פה על תקן האתנחתא הקומית. לא הסיפור האנושי המזעזע", אבל בין תקופת מניה אחת לשניה, המתבטאת בכתיבה עולצת, גם אותה פוקדת דיפרסיה, אומנם לא במימדי מנחם בגין. היא מסרבת להסגיר את הסיבות לדכדוך, "זו תהיה חשיפה גדולה מדי", אבל אולי במילא הסיבות הן רק תירוץ לביוכימיה של המוח ולמחזוריות ההורמונאלית.

                                                            *

את נוי נוי מלווה בכל שעל חברתה הטובה יעלי, ומחכה לה בפינה בחור צעיר בשם מ', אולי קיצור של "מנוול", מרעיל כפייתי המנתב כל היתקלות אקראית לזריית מלח על פצעי נפשה. כמאמר הפתגם הסיני העתיק:"יש המון נושאים לשיחה, אבל יהיה מי שתמיד ידבר על רגליים כשיפגוש חיגר".

ההתחככות בחברים הנראים מוצלחים ממנה מעוררת בנוי נוי רגשי נחיתות עזים, אך בחברת נחותים אין היא מעניינת להימצא, ולראיה: את יוסי היא בעטה. זו הדילמה הנצחית: האם להיות זנב לאריות או ראש לשועלים. הפסיכולוגים חקרו ומצאו שלטובת הבריאות הנפשית כדאי להיות ראש לשועלים ולחשוב שהם אריות.

                                                                        *

רגע שיא בתולדות ישראבלוג שלא זכה לתשומת הלב הראויה הוא שיחת הטלפון הראשונה בין נוי נוי לסיילנט וואטצ'ר שסוקרה במקביל בבלוגים של שניהם. נוי נוי וסיילנט מצאו דרך מפתיעה לשבור את מעגל הביישנות המלווה קשר בשעות הבראשית שלו. הם עשו זאת באמצעות תיעוד בלוגי הדדי ופומבי של התחושות והחוויות הכרוכות בהתקשרות הראשונה,  מבלי לנסות ולהסוות את חוסר הביטחון וההיסוס.

אם להתרחשות מעניינת זו היה קם דור המשך, היינו זוכים לראות שידוד מערכות בלוגי של האופן שבו מתחילות מערכות יחסים בין אישיות.