כמה מקוראי ההרהורים שלי הביעו אי שביעות רצון מהתמקדותי בבלוגים ישנים ומוכרים. הם מעדיפים לשמוע על חומר קריאה חדש. אתנצל ואומר שעל בלוגים צעירים קשה לכתוב.  עדיין אין בהם בשר להרהור ראוי לשמו וקשה להוציא דליי מים משלולית. מצד שני, אולי אם אהרהר על שלושה בלוגים אפרוחיים יחדיו, אצליח למלא עמוד וורד.

                                                                            *

כמו אריקון בראשית דרכו הבלוגית, כמו רותי שרמוטי עד שנמאס לה, ארני, בלוגר מוכשר שהחל לכתוב החודש, אוהב לכתוב בעיקר על מין. אי אפשר להיות אדיש לסקס. אפשר לפחד ולסלוד ממנו, זוהי הגישה הנוצרית המפורסמת. אפשר גם לקדש אותו, לנהל סביבו פולחן דתי. במקדשים של הכנענים הקדמונים, הכוהנות שימשו גם כזונות. בכיתות פורשות ביהדות, כמו הפרנקיסטים, התקיימו אורגיות שמטרתן הייתה הבאת גאולה דרך שער הטומאה. שבתאי צבי הפציר באורחיו לשכב עם אשתו, על מנת לחולל "תיקון גדול". ארני אומנם אינו מצפה שהמשגלים שהוא מתאר יביאו לתיקון עולם, אך יש משהו מהלהט הדתי באובססיה שלו למין ובעלילות הנרקמות סביב העיסוק הכפייתי בו.

הוא לא מנסה להסוות את המוטיב הפנטסטי בסיפורים, אך אין לדעת אם משהו מהם כן קרם עור ואיברים אחרים, או שמא אלו הן רק פנטזיות של גבר (?) מתוסכל שיודע לכתוב.

                                                                        *

Gilda לא מתעסקת יותר מדי עם מין. היא צעירה דתיה, אך לא אדוקה יתר על המידה. לא כל הפוסטים שלה ברמה אחידה, אבל בלוגה שווה קריאה. הוא יכול היה להיות משובח באמת, אם הייתה משנה את העיצוב המזעזע, על סף הבלתי קריא, של הפונטים והצבעים. גם היא משלבת קצת סוריאליזם (דקירות סכין בליבה של אמא שלה), אך שמה דגש על התרחשויות מציאותיות, או לפחות כאלו שיכלו להיות מציאותיות. פרידה פתאומית מחבר וגל הדכאון שאחריה, חיפוש אחרי פרטנר לנשיקה לוהטת ראשונה ותיאורים של ליל כלולות דתי מפי השמועה.

לאחרונה היא דיווחה בדאגה על התמכרותה לבלוג, והיא תוהה האם יש גן האחראי להתמכרויות. ובכן, יש גן כזה, כאשר מדובר בסמים ובאלכוהול, אבל הקשר בינו לבין התמכרות לישראבלוג עדיין לא נבחן.

                                                                        *

בלוג נוסף שצפוי להנעים את חודשי הקיץ נכתב על ידי הילד . הילד הוא בן 25, משלים תואר  מהנדס, אך עדיין מרגיש ילד, תחושה שלא זוכה לנימוק מספיק. החוויות שהוא מספר עליהן, תצוגת תכלית בעירום חלקי בשיעור על מכשור רפואי, איבוד פין שבת בטירונות ותסכולים מהעבודה בבלוקבאסטר (בלי קשר לבלוגרית העבר) אינן מרעישות. אין פה אפילו את סחרחורת הרגשות הרומנטית, המאפיינת כל כך בלוגים אחרים, אבל הילד מעניין בכל אופן, ברשימות שלו יש חן, ותחרות חידות ההגיון שהוא עורך לקוראיו גם נותנת איזשהו ערך מוסף. ייטב, אף על פי כן, אם יוותר על תיעוד דיאלוגים סטודנטיאלים משמימים בדבר דו"חות מעבדה, ואף אחד לא ימרוט שערות, אם לא יקדיש פוסט שלם לנעל התעמלות חדשה שעליו לקנות, במקום הקודמת המעוקמת.

באחד הפוסטים היותר מעניינים שלו טוען הילד למידת מה של טלפתיה. הוא היה קרוב לזכייה בטוטו, ניחש ניצחון חשוב של מכבי, זכה בתחרות של מעריב, וכתוצאה מכך, אף הצטלם לשער האחורי של העיתון. לתחושות כאלו יש להתייחס בספקנות משהו. אם הסיכוי שייקרה לנו משהו מדהים הוא אחד לאלף, וקורים לנו אלף דברים מדי שבוע, הרי שמתבקש שלפחות דבר מדהים אחד יקרה לנו כל שבוע. סטטיסטית, מתבקש אפילו שיהיו לא מעט בלוגרים שיטענו שקורים להם דברים מדהימים פעם אחת ביום