התמסרתי בפעם הקודמת להרהור על בלוגים חדשים. גם את הפוסט הזה (אך לא בהכרח את הפוסט הבא) אייחד לקציר יוני של ישראבלוג. מתברר שהוא הביא איתו בנות דתיות שכותבות לא רע בכלל. על GILDA כתבתי בפעם הקודמת. הפעם אכתוב על גיל-את בת ה-23.

עד עתה התמקדה גיל-את בבלוגה בסבך רומנטי שלתוכו נקלעה, כאשר התאהבה באוניברסיטה בבחור המבוגר ממנה בתשע שנים. במשך ימים ארוכים הייתה השאלה "יתקשר או לא יתקשר" בראש מעיינם של קוראי גיל-את, והתשובה איכזבה.

בין לבין שמענו על ערן, החבר הקודם, ושיברון לב לא קטן בפני עצמו. הוא הביא את גיל-את עד איבוד בתולים, שגרם לנפשה הדתית רגשות אשם כבדים, "נתתי לו את המתנה הכי יקרה שאישה יכולה להביא לגבר". אולם ערן לא ענה לציפיות. גיל-את מקשרת אותו עם מילים מתקתקות שמעט מסתתר מאחוריהן, ונראה שהבתולים שנעלמו הותירו צלקת בליבה.

החברה המתירנית המודרנית אינה מייחסת חשיבות מרובה לקרום הנשי, אך לא כך המסורת ההיסטורית. התלמוד קורא לחתן שלא מצא בתולים לכלתו לגשת מייד למחרת לבית הדין ולתבוע בדיקה דחופה של נאפופיה. בכמה עדות יהודיות נהגו בימים עברו ליטול מהזוג הצעיר את מצעיו, אחרי תינוי האהבים הראשון, ולהציגו לקהילה כולה, וכך להוכיח  את טוהרה של הכלה.  

בעיני הרומאים הייתה לבתולים חשיבות משפטית מוזרה. הם אסרו על הוצאה להורג של נשים שעמדו בבתוליהן. הפיתרון היה, במקרים מסוימים, אינוסה של הנידונה למוות בידי התליין.

                                                        *                                                                                                                     

כשהחיים לא מניבים לגיל-את את PEA, המולקולה המפורסמת שהאהבה מפרישה במוח הגורמת גם לאובדן תיאבון, היא שוקעת בהילולת זלילה. דבר זה אינו יוצא דופן. בדרך כלל מחסור באהבה מביא לצריכה מוגברת של שוקולד ומשקאות קלים, המכילים PEA במידה מוגברת ומספקים למוח את מה שהרומנטיקה לא מספקת.

זהו ההסבר הכימיקלי. השעמום והריקנות הם ההסבר הפסיכולוגי לקשר בין חוסר באהבה לעודף באכילה, וזהו הנימוק הקרוב לליבה של גיל-את: "עולמי הרגשי ריק וחלול. אין מי שימלא לי את הלב והנשמה", היא כותבת בעגמומיות.

                                                            *                                                                     

הערה מעניינת הייתה לגיל-את באחד מהפוסטי הביכורים שלה:

כשנכנסתי לכאן לראשונה, נבהלתי.
הבנתי משהו שלא הבנתי בחיים שלי! הבנתי שכולנו אותו הדבר,
שישנם "פסי- יצור", ויש עוד מליון כמוני. אנחנו מרגישים אחד כמו השני, חושבים אחד כמו השני, הצרות שלנו זהות לחלוטין. הייחוד הוא מאיתנו והלאה!

בניסוי מסקרן הפגישו נחקרים עם שני אנשים. הראשון תואר לנחקרים כדומה להם מאוד ואילו השני תואר כדומה במקצת. התברר שהנחקרים העדיפו לקרב את הכיסא שלהם לאדם השני ולהרחיקו ככל האפשר מהראשון. ההסבר שנתנו החוקרים היה שהדמיון המרובה בינו לבין הנבדקים איים על הייחודיות שלהם, עד כדי כך שנסך בהם תשוקה לברוח.

עוד לא שמעתי על אדם שהרחיק את הכיסא שלו מישראבלוג בשל חשש לאובדן תחושת הייחודיות, אך התובנה של גיל-את היא בהחלט במקומה. הבנאליזציה של החוויות האקסקלוסיביות ביותר שלנו היא אחת מאימי הבלוגוספירה.