קצת על דכאון - עבור כל מי שיש לו דיפרסיה
בדכאון שהוא חלק מאיתנו ולא אתם אפשר לקרוא לו הצל יש חלק ששונא. חלק שבוכה בפנים מייאוש שנעלב מהסביבה פגוע ממנה מן קול פנימי כזה שגורם לנו לשנוא או קול אחר של להיות עצובים או קול של מיואשים או קול של מכורים אליו. המטרה להוריד אותו. המטרה להבין שהכל קיים לטובה. גם היסורים שמטשטשים את המערכת שלנו וגורמים לה לחשוב באופן לא היגיוני ולא לתפוס נכון את המציאות, כמובן יש חלק של חוסר אנרגיה.מן חוסר אנרגיה נפשית שגם קשה לנו בגללו לקחת אחריות ואותו אור - הפתרון הוא נחסם, כלומר החושך - הערפל של הדכאון מטשטש את הנוף, הנוף הוא אור - פיתרון שעושה טוב לכולם, אבל הנוף מטושטש וגורם לנו לפחוד מאותו אור וגורם לנו לחשוב שהפיתרון הוא חושך. המטרה היא גם לדעת מה הפחד שפוחד מלהיות עם אנרגיה, יש בנו חלק עם אנרגיה שגורם לערנות שאנחנו עלולים לדחות. אנחנו מקבלים שכנועים מהסביבה להכנס לשנאה ולדכאון ועלינו להפריד את עצמנו ולבנות הגנה נגד השכנועים האלו. אנחנו צריכים לגלות אני חדש עם אנרגיה, מבלי לפחד לאבד את האני של הדכאון, אפשר למצוא דרך מסגרת, ושינון של אמונות חדשות והרגלים, אני שאנחנו מתחברים אליו שהוא גם עם אנרגיה ואיך שאנחנו רוצים, לפעמים אנחנו עם תרוצים לדחות את האני החדש הזה משמע – אני אוהב את הדכאון וכל מיני סיבות כאלו לא היגיוניות, אבל סיבות אלו משטות בנו וגורם לנו לתפוס את המציאות בצורה מעוותת, עלינו לשבור את הפלדה הזאת דרך שינוי התנהגות, דרך שינון, ואז נוכל לגבש אחריות. נוכל דרך האני החדש הזה לקבל הבנות חדשות ולמצוא את עצמנו צועדים לקראת האור ואובייקט במציאות ששנאנו להיות בו, יתגלה כאור מקור. האובייקט עצמו לא חשוך אלא אנחנו אלו שגורמים לו להיות חשוך אבל כשנמצאים בו הוא כבר מאיר ומשם נבנה אני חדש שאוהב את המקור האור ואז מתרגלים, ונבנית משם אחריות. ואז אנחנו נוכל לנצח את מנגנון התחושות שמשבית אותנו. בין אם אנחנו פוחדים שהאני עם האנרגיה יעריך את המצב או יגרום לנו כישלונות, נוכל לבנות אני חדש דרך שילוב של האני הישן ומחיקת חוסר האנרגיה שבו עם האני החדש. כל החוסר אנרגיה זה רק חלק, נוכל להביא את האני החדש למודעות חדשה והבנות חדשות שיגרום לנו לקבל את המציאות כפי שהיא. ישנם חלקים שחוסמים את טווח הראיה לזה מהחושך כיוון שהם לא ברורים לאט לאט דרך קבלת ההבנות האלו הם נעשים ברורים ואז נוכל לטפל בבעיה. כי מהמקום שבו אנחנו עומדים זה נראה בלתי אפשרי, ונראה מקום שנאתי ועצוב. אבל אותו גלי עצב ושנאה ידעכו, כי יש בנו מנגנון שמדעיך ואנחנו נמצא את החלקים הנכונים שידעכו. איך מתחילים? דרך שלבים קודם עם סדר יום, ולשנן כל יום ולחזור על אמונות חדשות ועל התנהגות, ועלינו למחוק את מערכת התרוצים שלנו השנאתית. ואז לאט לאט נוכל למצוא נר שיאיר לנו את השביל בחשכה אל האור. הדכאון הוא צל, ורק חלק בתוכנו שנוכל לנצח. המחשבות שהדכאון הוא תורם לנו הם לא היגיוניות, וככה גם הרגעות. להרגעות אין קשר לדכאון. וככה גם בחרדה חברתית וכל פוביה. בעצם כל זה מערכת אמונות והתמכרות אליה שצריך עם שלבים לפרק אותה ולחזק את השריר לתפוס את עצמנו ממקום חדש שלוו יותר שנאהב אותו יותר. כעת אנחנו חושבים שלא נאהב אבל מאותו מקום שנסתכל אנחנו כן נאהב ואז יהיה לנו קל להתחבר אליו יותר ונרצה להיות בו יותר מאשר המקום הישן שהזיק לנו. למשל יש אנשים שאומרים שספורט זה קשה ושונאים והם לא עושים, אבל מצד שני יש אנשים שלא יכולים בלי ספורט הם מכורים לזה, זה רק ההוכחה שהכל תלוי באישיות. שאפשר להנות מכל מקום שבו נמצאים בו, הכל תלוי בחשיבה שלנו ובהתנהגות שלנו שמשפיעה על הרגשות והתחושות שלנו בתפיסת המציאות שלנו וראיית המשקפיים שלנו את העולם כולו. לכן דרך טיפול טוב נוכל לקבל הבנות חדשות ואותם הבנות רק יגרמו לנו לגן עדן. כי כל אותם הרצונות של לקבל האלו של הדכאון האלו לא היגיוניים. שלב עם שלב זה בהתחלה נראה קשה כמו קריז. אבל דרך שלבים זה יעבור. לכן צריך להתנדב ולהקים אני חדש מן כוחות פנימיים שככל כשאנחנו נתחבר לשם ככה נאהב אותו יותר, אנחנו שונאים מהמקום שאנחנו עומדים אותו בגלל האני הזה שמתנגד אליו להכנס, אבל ברגע שנכנסים אליו אנחנו מתחילים לשנוא את אותו אני שהתנגד אליו. הכל עניין של המערכת שמשחזרת את עצמה. למען עתיד יותר טוב. חשוב רק לזכור את המשפט שיפתח לכם את הדלתות. ויתן לכם כמה תשובות שיביאו שאלות: הבורא בא את המציאות כדי להטיב לנבראיו. לכן לוקח זמן אבל עם טיפול נכון נוכל לצאת לאור הזה. ולגרום לאותם החלקים הנוקבים הכואבים לדעוך מאיתנו, מאותם הזכרונות שלנו והמחשבות והרגשות שלנו. האם מן קליפה שמכסה לנו את הנתיב האמיתי. שמאיטים את המטרה שלנו לקבל על מנת להשפיע. ומשם נוכל לגלות אני חדש אלטרואיסטי ומאושר יותר. וככה הריקנות לאט לאט תתעוות ונמצא משמעויות חדשות לחיים. יש נתיבים ודרכים, גם בהיותנו באפלה, לכן אסור לנו אף פעם להתייאש. כל מה שנדרש זה לעשות את הצעד. ואחרי שמגלים את ההבנות האלו הרבה יותר קל. רק צריך כמה שיותר להוריד הבנות אמונות רעיונות אדיאלוגיות שחוסמות אותנו מזה ומובילות אותנו להמנעות מזה זה כמו תחושת פלדה אפשר לחצות בה, החציה אינה מפחידה. החושך רק גורם לנו לחשוב שזה פלדה, וששם יש חושך הוא עובד עלינו אבל קל יותר גם לשנות את המערכת הקונגטיבית התנהגותית שלנו,ולעבוד באופן דינמי עמוק יותר. אבל גם מעל השטח נוכל למצוא תשובות. כמובן שבתחום הזה יש ים של תפיסות ועוד פתרונות ורעיונות, ומקומות חדשים. אני הענקתי לכם קצה חוט. תמשיכו משם. כמובן תזכרו שהמקום של הדכאון לפעמים מרמה מנסה לשאוב אתכם לחזור להשאר לאותו מקום אבל אל תקשיבו לנוכל הזה, לאט לאט ההתנגדויות שלו והחוט המושך שלו יתחלשו ככל שנוכל להתחבר למקום הזה שמשם נגלה עוד דברים ואז משם נגלה את הכיף האמיתי לחיים, ודרך בניית מסגרת. כל מה שנדרש זה להחדיר את האמונות האלו חזק בראש ולראות מה מפריע להם. ולהוריד מה שמפריע, יש כמובן מלא שיטות בשביל זה כמו מילוי דף מחשבות ואני יכול להמליץ על ספר נחמד של ביירון קייטי, ועל קבוצות תמיכה. יש עוד דרכים. וכן אפשר לקחת גם כדורים, אבל אני ממליץ גם לפתור את התהליך החשיבתי, לאט לאט בהדרגה זה יעשה. קשה בהתחלה בגלל שנמצאים בענן מרחף שכיף להיות בו, ובאופן אגואיסטי זה נחש שמרמה אותנו, אבל כשמבינים עוד הבנות נוצר חלק בריא שגורם לנו להיות חכמים ממנו, וככה נוכל לאט לאט לשנות דברים. זאת רק ההתחלה , כמובן יהיו יותר הבנות מזה, אל תשכחו להאמין. בסופו של דבר החיים יוציאו אותנו מזה גם אם נרצה או לא, אבל אל עלינו לוותר. עלינו לראות את הכל באור חיובי ממקום אחר, הכל זה תלוי באותם ההבנות שאנחנו דרכם מתמודדים עם הדברים כל יום. אני לא יודע מה איתכם אבל אם הצלחתי איכשהו אפילו טיפה לתרום לכם או לגרום לכם להבין משהו אז זה יהיה מעולה. :] כי תאמינו לי יש דברים ששווה לחיות עבורם, לי זה מוזיקה ועוד מלא דברים. העולם שלנו עולם נפלא רק צריך את המשקפיים הנכונות להביט בו דרכו. ולא להסתיר מאיתנו את היופי הזה, ואם אתם שואלים מה הם המשקפיים, זאת האישיות שלנו. הכאב רק בראש הוא בגלל המקום שבו עומדים הכאב הזה הוא אינו היגיוני, זה קשה אבל ההתמודדות איתו בסוף הכל יצליח כשנעמדים מול תחושת כאב שהוא בעצם האמונה הלא היגיונית שלנו צריך לשאול למה אני לא משפיע למה אני לא אוהב את הבורא את הטבע. הכל בא מאותו מקום נמוך שבו אנחנו עומדים אבל הכאב הזה יתחיל להעלם ולדעוך. הכאב עצמו הוא רק מעיד על מקום שאנחנו צריכים לתקן. אגב כשקשה להזיז את הגוף וזה מתחבר פיזיולוגית בין אם זה תשישות זה גם חלק מאיתנו בשם BODY ARM שעובד עלינו ומטשטש אותנו בהתאם למצב הנפשי לכן אם נפתור את הנפשי לא נרגיש את זה כבר מכביד עלינו.
המכונית שלנו יכולה לנסוע, אנחנו צריכים לנסות להחדיר לה נהג, דרך שינון של מחשבות וחזרה על אותם פעולות התנהגות. בין אם להתחיל בסדר יומי, אחרי זה התנדבות וצעדים קטנים ולאט לאט לצעדים גדולים יותר. בסופו של דבר זה כיף לנסוע במכונית כשמקבלים הבנות איך לנסוע בה. הכאב הוא רק בראש , תזכרו שהוא ידעך צריך רק כל פעם לחזור ולחזור ולחזור ולחזור ולשנן את אותם מחשבות ופעולות עד שזה יגיע לנקודת שבירה וזה יעלם.
זכרו התענוגים מרמים אותנו ושמים אותנו בתוך מעגלי מים, אנחנו נקבל תענוגים ענקיים יותר כשנמצא מאותם מעגלים ומהתענוגים האלו ונתחבר למקום אחר. של השפעה, של פחות רצון לקבל לעצמנו, כשנשלב בין הלקבל ללהשפיע. אל תקשיבו ליצרים האלו הם נחש התמכרותי. כמו אלכוהול סמים, בין אם השארות ולא לעשות כלום וככה גם חוסר אנרגיה הם רוצים להוביל אותנו לקריזים מטורפים ולייאושים שלא נוכל לצאת מהם אבל זה לא נכון כי יש דרך, המציאות בעלת מיליארד אפשרויות, תזכרו יש אנשים במצב שלכם והם מסוגלים אז גם אתם, לכן אל תתייאשו ואל תוותרו אף פעם על זה. הקופסה של הראש מטשטשת ועובדת עלינו נועלת אותנו בנקודה קטנה אבל אפשר לפתוח בה דלתות חדשות. נקודות חדשות שמובילות אותה למצב חדש שהיא אוהבת להיות בו. ונהנית ממנו כהוגן, מתחילים קודם בהתנהגות. חוץ מזה זה עוד חלק של המראה של העולם החיצוני דרך העיניים שמרמה אותנו, אנחנו מקשרים את זה לחלקים ולכן זה מרמה אותנו אבל צריך לשאוב אנרגיה ממצב חדש ואז נוכל לגלות שהמלכודות העצמיות נעדכות.
אז תפסיקו לשים את האני שלכם במלכודת הנפשיות - אין ברירה. הם שואבות אותנו לאותם מקומות שמרמות אתכם. אז תפסיקו להתייחס לאותם מלכודות ולשים את עצמכם בקיר בינכם למלכודת לשים רווח. הם לוכדות אתכם ומשאירות אתכם באותו מצב. חוץ מזה מלא דרכים וספרים, אני לא מאמין שצריך להתאבד כדי לפתור את הדברים. עד כאן חלק א' על דכאון. יש לזכור המלכודות הם גם חלק מאיתנו שמרמה אותנו. אחרי שנפטרים ועושים עוד שינוי התנהגות המערכת מתחילה להתייצב ואז נגלה אני שאוהב את עצמו ואת הכל בצורה בריאה אני היגיוני שמנסה לתקן את עצמו שמשם יתגלה אור פנימי. חשוב לזכור אנחנו צריכים ליצור הגנה חשיבתית נגד זולת שמוריד אותנו למצב נחות, וכואב. לראות ולתפוס דברים אחרת כמובן זאת עבודת האדם.
אני מבין את התסכול ואת הכאב "והעצב" שיעלם לאט לאט בהתמודדות אבל זה לאט לאט יתייצב אני מבטיח לכם שהמצב שיהיה יותר טוב בעתיד הקרוב לא משנה מה יקרה איתנו, את האור הפנימי הזה אפשר למצוא גם בסיטואציות הכי כואבות והבלתי נסבלות. שום דבר אינו שווה כלל להגיע למלכודות האלו ולמקומות האלו שעובדות עלינו במיוחד בנאדם אחד שאינו מבין דברים. ספר מומלץ לקריאה - ורוניקה רוצה למות של פאולו. ו11 דקות. וביירון קייטי - לאהוב מה שיש. תזכרו המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. ואם כבר הקדשתם את הזמן לקריאת המאמר זה אומר שיש בכם חלק בריא כבר שכן רוצה להיות מחוץ לתבנית העולם שהדכאון מציב לנו ולצאת מן המקום הזה אל תבנית אחרת של תחושה והרגשה טובה יותר, ומשם אפשר להתחיל לפעול. יש גם עוד חלק שהוא תחושה שזה לא עוזר שדברים לא עוזרים אבל תזכרו כל צעד אפילו הכי קטן ביותר הוא תורם למאבק שלכם גם אם הוא נראה כגרגיר אבק. אין מצב כזה שאתם תעמדו בו לנצח. כל הדכאון מורכב מרצונות לקבל ועלינו לשלב אותם עם השפעה כלומר מלקבל רק לעצמנו להיות משפיעים. וזאת מטרת העיקר בחיים בכל הרצונות שלנו.
עד כאן חלק א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
