הולכים אל הלא נודע

Im Back 

אני לא יודעת למה חזרתי לפה.

יש שיגידו פתטי אבל לא אכפת לי.

בשבוע האחרון מצאתי את עצמי מבקרת בבלוגים ישנים-חדשים של אנשים דיי ישנים שעם רובם אני כבר לא בקשר ועשה לי חשק לחזור.

הפוסט האחרון שלי היה ב2008! על רותי ז"ל. קרו כל כך הרבה דברים מאז שאת רובם אני אפילו לא זוכרת ורק להסתכל על איזו ילדה הייתי ועל סגנון הכתיבה הכל כך לא בוגר שלי הכללל עם מלאאא אותייווותתת ומללאאא סימניםםם שלא קשורים לחיים!@#$%^&*><"

אשכרה חזרתי 4 שנים אחורה. 

זה גרם לי לחשוב על כל הדברים שעברתי מאז כבר עליתי לתיכון, אני כבר בשנה האחרונה שלי, כבר היו לי מערכות יחסים אמנם לא הרבה והן גם לא היו ארוכות במיוחד אבל חוויתי דברים, היו לי אהבות, אכזבות, המון רגעים עצובים, המון רגעים שמחים והמון רגעים מעורבים. 

התבגרתי כל כך. למרות שאז החשבתי את עצמי כילדה בוגרת או לפחות כילדה שיש לה חשיבה בוגרת עכשיו אני מבינה עד כמה התבגרתי ואני מסתכלת על דברים שעשיתי או לא עשיתי ולומדת לקח כמעט מכל פוסט. לא מתחרטת על כלום. הייתי ילדה מתוסבכת ונשארתי כזאת אבל היום, אני יודעת איך להתמודד עם הדברים ולא לברוח. טוב, בערך....

התגעגעתי לכתיבה. בדרך כלל הייתי כותבת למגירה או לאיזו מחברת מכיתה ט' באזרחות שחוץ מאיזה 2 עמודים לא באמת היו כתובים בה דברים וגם למסמכי הוורד שנשמרים בתיקיה הסודית שלי על המחשב. 

סביר להניח שאני לא אעדכן פה הרבה ושגם לא יגיבו פה זה כבר לא מפריע לי. 

אחרי חודש וחצי של עבודה מפרכת, זיעה, לחץ, אינספור ריבים, צרחות, נשיקות, חיבוקים וחזרות נשאר עוד פחות משבוע לבגרות בתיאטרון...

אז שיהיה שבוע מוצלח! :)