הבגרות בתיאטרון עוד 43 שעות.
עוד 43 שעות מסיימים עם החלק המעשי של העסק... וואו כמה עבדנו. כמה קרענו את התחת שלנו אחרי שעות בית ספר לעשות חזרות וראנים, לביים הכל, לעצור, לתקן, להתנשק שוב, לא טוב. נשיקה יותר ארוכה. כוסאמק.
43 שעות לפני ואני נשברת. יופי דניאל מצאת לך את הזמן להתפרק....
אתם בכלל לא מבינים כמה עומס ולחץ יש עליי כל התפאורה המזדיינת הזאת. להגיע אתמול לבמה ולגלות שכל מה שעשית עד עכשיו ירד לטימיון כי זה לא ממלא מספיק את הבמה, להשיג תלבושות, לתכנן הכל, מתי יוצאים, מתי נכנסים, מתי נדלק האור, מתי נכבה האור, מתי? ואיך? ולמה? וכמה? ודיייייי!!!!
כמה עצבים היו בחזרות האלה.... כמה ריבים, בכי, צרחות, צחוקים, כיף, זיעה, לחץ אטומי. 6 חבר'ה בתור סיר לחץ. חבר'ה באמת מקסימים, נרקיסים אחד אחד אבל מקסימים עם כל זה אני גאה בהם.
יאללה עוד יומיים בראבק וזה נגמר!!!!!!!
אירוניה- היא צורת מבע, בין אם במילים או במעשים, שבה המשמעות האמיתית של הדברים, כפי שמסתבר בדיעבד, מנוגדת למשמעות של הדברים בזמן הפעולה, כתוצאה של "צחוק הגורל". הדוגמה הפשוטה ביותר של אירוניה היא סנדלר שמתהלך ללא נעליים. האירוניה במשפט זה באה לידי ביטוי בעובדה שהסנדלר מייצר פריט כלשהו שאין בבעלותו.
אני משחקת את המאהבת שלו. המאהבת של זה שבגד בחברה שלו איתי. אני מאוכזבת מעצמי וממה שקרה אבל רציתי שזה ייקרה, כבר הרבה זמן שרציתי שזה ייקרה בינינו. בטח שלא ככה... אבל זה קרה. אני לא מתחרטת על זה, הוא כן. (למרות שהוא אמר שיכול להיות שאיפשהו, במעמקי ליבוא הוא כן רצה את זה אבל זה היה האלכוהול ולא הוא...) הוא לא רוצה איתי שום דבר, אני כן.
לפני שנה הוא אמר לי שהוא מאוהב בי ואני דחיתי אותו בשביל איזה "כלומניק מהדרום שבכלל לא שם עליי" ועכשיו הוא דחה אותי בשביל אחת שקטנה ממנו בלא יודעת כמה ויש לו מערכת יחסים איתה כבר חצי שנה אם לא יותר...
אני הולכת לבלות איתו את כל השנה הבאה באותה שנת שירות, באותה פנימייה, כוסאמק לגור איתו באותו בית.
אירוניה או לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
