האנטומיה של גריי מכירים? אם לא חבל, זאת באמת אחת הסדרות
הכי טובות שיש בטלוויזיה .
אז איזי אחת מהמתמחות בבית החולים סיאטל גרייס התארסה לאחד
החולים (דני) שבקושי הכירה ואם כמה שמערכת היחסים שלהם הייתה קצרה ולא הכירו אחד
את השני הרבה זמן הם אהבו אחד את השני מאוד ולא נתנו לחוקים ולנורמות להתערב להם
בחיים .
דני היה חולה והוא היה צריך לב חדש ושתי ההשתלות שהוא עבר לא
הצליחו. השנייה בגלל שאיזי חתכה את קוצב הלב שלו כי ככה היא חשבה שהיא יכולה להציל
אותו. דני מת. דני מת והוא הוריש לאיזי 8,700,000 דולר.
אחרי תקופה מסויימת איזי הייתה עם ג'ורג' שהוא בעצם החבר הכי
טוב שלה שגם הוא מתמחה בבית החולים. החבר הזה שמספרים לו הכל, שבוכים לו, שצוחקים
איתו, שרבים איתו מין אח שכזה.
ואיך לא, ערב אחד הם השתכרו כי ג'ורג' רב עם אשתו בגלל שאשתו
אמרה לו שאיזי רוצה אותו ושיש לה רגשות אליו וכמובן שג'ורג' ואיזי היו ביחד. בוקר
אחרי זה ג'ורג' קם במיטה של איזי ולא זכר כלום אבל איזי זכרה הכל והיא הרגישה שזה
נכון לה, שטוב לה עם ג'ורג'. הם קמו לעבוד ובמשך היום ג'ורג' נזכר במה שקרה והצטער
כביכול. אבל לא היה צריך הרבה כדי להבין שגם הוא מרגיש אליה משהו, עצם זה שהוא ויתר על קפה עם אשתו בשביל להישאר עם איזי, והדרך הזאת שהוא הסתכל עליה בעינים בוהקות ועמוקות פשוט ראו שטוב לו איתה.
אז מי אני בכל הסיפור הזה? אני איזי. תום (שמשחק בסיפור את דני...) אמנם לא מת פיזית, אבל מבחינתי, תיאורטית הוא כן. אנחנו כבר לא מדברים מאז שנפרדנו לא שמרנו על קשר בכלל. אין לי תמונות שלו יותר על המחשב, מחקתי את מספר הטלפון שלו, מחקתי את כל האסמסים ממנו- גם את השמורים! מזל טוב לכבוד היום הולדת הוא לא אמר לי. וגם תום כבר לא אותו תום שהכרתי. תום שאני הכרתי מת. ולמרות הכל, כל הטלטלות הרגשיות האלה, למרות החברות שלו בין לבין, למרות השיחות בשעות המאוחרות של האם להיפרד מנוכחית שלו כי אני מבלבלת אותו וכי הוא לא יודע מה הוא רוצה, ולמרות שידע מה שיש לי אליו היה מתקשר אליי ומבקש עצות לגבי הבעיות עם החברות שלו, למרות המכשולים, ההורים, המרחק ומצידו גם המשחק וכמה שהשנתיים האלה איתו היו קשות ולפעמים בלתי נסבלות והיו רגשים שבאמת שנאתי אותו אהבנו אחד את השני. ההיכרות הפיזית שלנו לא הייתה רבה ולא היינו נפגשים הרבה אבל אז זה הרגיש נכון. אז אולי לא ירשתי מתום 8,700,000 דולר אבל ירשתי ממנו לא מעט. הקשר שלנו ביגר אותי, הבנתי שמגיע לי יותר מזה, שמגיע לי אחד שיכבד אותי וישים אותי במקום הראשון אצלו ושאני לא אהיה "המישהי האחרת" שלו, בעקבות הקשר שלי עם תום יצרתי אצלי סוג של מחסום ואני לא נותת לכל אחד להתקרב אליי כמה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אני לא שמה שוב פעם את הלב שלי בידיים של מישהו אחר מהר כל כך, למדתי שמותר לי להסס לפעמים ושאני לא צריכה לסמוך על כל אחד. הפסקתי להיות הילדה התמימה שכל מילה טובה גורמת לה לעוף לעננים.
ואז התחיל העניין עם (לצורך העניין ובשם הכבוד שלי כלפיו החלטתי לקרוא לו מעכשיו נ') נ' והוא משחק כאן את ג'ורג'. הוא היה זה שהשתכר איתי, הוא זה שבגד שחברה שלו איתי. הוא הנכון שלי. הוא זה שיש בינינו מתח והרגשה מגעילה, אחד החברים הכי טובים שלי זה שאני מספרת לו הכל, שאני בוכה לו ואיתו, שאני צוחקת איתו ורבה איתו, מין אח שכזה. אחרי המסיבה אני ונ' לא דיברנו. עד שלקחתי אותו לשיחה ואמרתי לו שאני לא מוכנה לאבד אותו בתור חבר, שיישאר איתה אבל שלא יעזוב אותי. חשבתי שאני אסתדר עם זה... הוא אמר שהוא מתחרט ושאולי במעמקי מוחו הוא רצה את זה אבל בעיקרון הוא מתחרט. אז אני לא יודעת איך הוא מסתכל עליי היום אבל יש בינינו הרגשה מגעילה כזאת, מעיקה כזאת. השיחות שלנו הלכו לאיבוד ורק פה ושם כשהוא רואה שרע וקשה לי הוא שואל מה איתי ואני, מתוך הרגל משתפת. אבל זה לא אותו דבר.
נמאס לי. נמאס לי לכתוב עליו, נמאס לי לחשוב עליו, נמאס לי לדבר עליו. נמאס לי שאפילו אין לי את האופציה להתרחק ממנו כדי להתקרב אליו אחר כך שוב כשיהיה לי קל יותר. נמאס לי מההרגשה המעצבנת ומהמתח הבלתי פוסק, נמאס לי להתגעגע לחיבוקים שלו, נמאס להתגעגע למגע שלו.
נמאס לי מהעקיצות שלו ומזה שהמנגנון הגנה היחיד שהוא יכל למצוא כדי להתמודד עם הדברים זה לצחוק עליי ליד כולם. נמאס לי שאין לי אומץ לדבר איתו כמו שצריך ונמאס לי שהכל עובר דרך אחרים.
אני רוצה להרגיש כמו מרדית' שיש לה מישהו שאוהב אותה, מישהו שיעזוב את אשתו בשבילי, מישהו שיקפוץ מגשר ויצלול למים הקפואים ויוציא אותי משם ויחזיק אותי על חזק בין בזרועות שלו ויילחם עליי עד שיהיה לי דופק וגם כשנגיע לבית החולים יישב מחוץ לחדר שבו מנסים להחיות אותי ויחכה לי ו...טוב נו שגם ייבכה קצת... מישהו שישים אותי במקום הראשון, מישהו שיילחם עליי, מישהו שייגדל איתי כלב, מישהו שיקבל את הפגמים שלי, את התסבוכים שלי, את החסכים שלי ויאהב אותי כמו שאני. אבל כנראה שלא סתם הם קוראים לו Mcdreami... חלומי מדיי?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
