בזמן האחרון אני מרגישה כאילו כל הדברים שהשגתי בחיים והשקעתי בהם נלקחים ממני.
והכל קורה כל כךמהר ובבת אחת ,זה כל כך כואב עד שהלב מתכווץ ואתה לא רואה ממש את הסיבה לחיות.
הכל ניראה כל כך חסר טעם .
למה להמשיך ולהילחם אם בסופו של דבר זה ילקח ממני כמו כל הדברים האחרים שגורמים לי אושר.
לקח לי שעתיים של בהייה בקיר כדי להגיע לכמה מסקנות די פשוטות.כניראה שאני גם לא חכמה במיוחד.
המקלדת הזאת הורגת אותי
אני רוצה להאמין שזאת עוד תקופה רעה כזאת שתחלוף ואחריה תבוא תקופה כזאת של חאפי & פוזיטיף,
אבל המציאות לא ממש נותנת לי תאפשרות לתקווה.
מצד שני.ברור שתבוא תקופה יותר טובה.הרי גרוע מזה לא יכול להיות.
אבל אניבאמת רוצה לעבור דרך כל זה שוב ושוב?
הדרך היחידה זה להתעלם ולמלא את עצמי באופטימיות, תאמת זה נישמע כלכך לא הגיוני ובלתי אפשרי.
-
נמאס לי גם להוכיח לאנשים כל מיני דברים .
למה בדיוק מישו חושב שהוא יודע יותרטוב ממני למה התכוונתי כשאמרתי \ עשיתי משו?
אין מצב רוח לכלום.מזל שמחר אין בצפר הייתי מתה כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kazla =]
