דברים שיש להם שיעור

אחד, הזין. פתאום הוא צץ. כבר כתבתי שהוא נראה כמו פצע מעוקל עם ראש מוגלתי, קרס דלוק, אבל זה דימוי קצר מועד, ראשוני, אם כי עקשני, אני מנסה להיזכר מה היה הדימוי שעלה לפני שעה, כשהוא התפרקד על הכורסה וליקק את הגידול האדום הזה, דגדגן פצוע אולי, ונשארת עם מחשבה אחרת, למה הכרחי דימוי לדבר הזה, כלומר, בלי דימוי הוא מחזיק את כל עצמו, וזה כנראה כמעט בלתי נסבל, או ההפך, כל כך נסבל שמוכרחים דימוי, אלא שנראה שהיתקליף עצמו עדיין מזועזע מהגידול הזה, לפחות ברגע הראשון, הוא נשכב על הצד, מתבונן בו, מתקרב ומתרחק, מחליף תנוחה, מציץ שוב, הגידול עוד שם, ורק אז מתמסר לליקוק עד שהזין חוזר ונבלע בפרווה הלבנה. או אז הוא קם בבת אחת, כאילו נפטר ממטרד, וחוזר לשחק. אסור בשום אופן לגעת לו באזור, מה שמוביל לדבר החדש השני שלו, וזה הקול. נהייתה לו יללה חדשה, מין צרצור כבוש של נחשים, כמו נקישת שיניים מהירה אבל מעומק הגרון, כאילו תכף יכיש, ובניגוד ליללות הרגילות, שאני כבר מבחינה בין הסוגים שלהן, זו לאוכל חדש, זו תרימי-אותי-כבר, זו משעמם-לי-שחקי-איתי – הקול הזה יוצא ממנו רק כשהוא דומם לגמרי, לא מניע שריר, דרוך, והדבר שדורך אותו ככה לרוב בלתי נראה לעין רגילה, אבל בעיקר הקול הזה יוצא מול הסמן שעל המסך, החץ הקטן. הוא כבר יודע מניסיון מר שהחץ הזה בלתי לכיד, וכשהוא נעלם מאחורי המסגרת של המסך הוא לא נופל על השולחן, לא עף, וצריך לחכות בסבלנות עד שיופיע שוב, ושוב לשדר לו את המורס השבור הזה, היללה המרוסקת שיוצאת לו ממש בעל כורחו, ככה נדמה לי לרגעים, שהוא משתוקק להיות דומם לגמרי כדי להטעות את האויב בהתקפת פתאום, ובעל כורחו נפלט לו המרוסק הזה. לפני כמה ימים ראה את עצמו לראשונה בראי הקטן העגול, ומיד התנפל על מאחורי הראי, וכשלא מצא שם כלום איבד בראי עניין. זה דבר תמוה לגמרי: מראה עצמו בראי, ולא רק עצמו, כל מה שנשקף, מרגע שהתברר שאין לו מוצא ממסגרת הראי, הותיר אותו אדיש, ואילו מול החץ הוא יכול לשרוץ שעה ארוכה, לכסכס את הקול הזה, עד שנמאס לי ואני דוחפת אותו מחוץ לשולחן.
ויש דבר שלישי. הדבר הזה, הכמעט תינוקי, היה אמור להיות ממש מהתחלה, ובכל זאת התחיל רק לפני כמה ימים. זה דבר תמים מאוד על פניו, ובכל זאת מגונה עד שקשה להסתכל. זה קורה רק באפלולית, ורק בפינת חדר השינה, כששמלת צמר או סוודר מוטלים על הרצפה. הוא רוכב על הבגד, ובעצימת עיניים יונק את הקצה בעוד ארבע הרגליים שלו מפושקות והאצבעות מתכווצות ומתרפות בהתאמה, כל הגוף שלו נע בתנועות קטנות, הוא לבדו שם, שום קול או תנועה לא מסיחים את דעתו, והסתכלתי – הזין לא מזדקר, זה משהו אחר, פרטי לגמרי, אולי זה הדבר, שזה מזכיר אוננות נשית, שמתפרקת פנימה, ובו בזמן נראה טקס גורי לגמרי, השמלה היא גוף האם, קצה השרוול הוא הפטמה, וזו השמלה שלי שמה.