איזה מין דבר זה ?
אי אפשר לתאר את זה ....
אתמול נפטרה בר ז"ל, מהשכבה של אח שלי. בסה"כ נערה שעולה לי"א. למה ? זה הגיע לה ? לפני שבוע היא הייתה במסיבה ואכלה בורקס עם שאריות גבינה, והיא אלרגית לדברי חלב. היא הגיעה לבי"ח, ושכבה שם שבוע מחוסרת הכרה. לאט מצבה הדרדר, ושלשום הרופאים החליטו לפתוח לה את הראש. בבוקר למחרת היא נפטרה.
ילדה נפטרה בגלל רשלנות של הקונדיטור.
ואמש, כשכל חבריה ומשפחתה התקבצו סביבה, מלווים אותה בדרכה האחרונה בבית העלמין, היה ניתן לחוש בהלם ובשתיקת הכאב ששרה באוויר העיר שלנו. ואפ`חד לא יוכל באמת להנות בווליום כנרת, שכולם הולכים. ואפ`חד לא יוכל להמשיך בחיו כרגיל. זה תמיד יהיה שם, ישאר. צלקת. משו חסר.
[הכתבה מפורסמת במעריב : http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/629/544.html#comm]
איך זה יכול להיות ? איך מתארים דבר כזה ?
הכרתי אותה מאיפשהו... אבל ההלם נשאר אותו הלם. ואני רואה ומדברת עם חברים של אח שלי, שהיו איתה בכיתה... ופשוט אי אפשר להאמין. אי אפשר להפנים. אי אפשר לסלוח.
וכל העיר בדממה שכזאת, שהצמרמורת שעוברת בכולם, כאילו משאירה את המחשבות משותקות ...
כשקוברים עוד נערה מהעיר, וחושבים לעצמנו "עד מתי ?", שהנערים שנפטרו אצלנו, אילו מהצבא, ואילו מהתאונות...
ועוד תמונה לקיר ה"נזכור לעד", ועוד זיכרון מנשמה שהורגלנו לראות מחייכים, צוחקים, ואפילו בוכים. או ללא כל הבעה מיוחדת. פשוט שם, בזיכרון....ועוד שם, חרוט באבן שיש בקצה הגן. עוד שם, לאבן הנפטרים. עוד שם, אחד ממשפחה, שנשברת לרסיסים.
אין אחד שלא מזדהה עם הכאב. ואים אפילו אחד שיכול לצחוק על המצב. וכולם חולקים את הכבוד, ונותנים את תנחומיהם למשפחה. אבל מי באמת מבין ? מי באמת יכול להסביר ?
למה ?
כאב של נפטר.
איזה מין דבר זה ?
אי אפשר לתאר את זה ....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: