רגעים של תמימות

את באת ונתת
ולא ביקשת דבר כמעט,
את באת ונגעת בלאט
כל פעם קצת,
לאט לאט.
אני לא הרגשתי מתי
ואיך נכנסת אל תוך חיי.

את באת ואותי אהבת,
כאבת ולא עזבת.
את באת ונשארת, נשבעת
בכול משפט ,
בכל מבט.
אני עוד הייתי אי שם
כשאת נכנסת אצלי לדם.

ליפה שלי, לנסיכה שלי, למדהימה שלי.

באת ודיברת ונתת והקשבת ונתת לי להבין,

שאין יותר ממך, את החברה הכי מדהימה שאפשר לבקש.

את הצלת אותי והרמת אותי,

ובלעדייך, גם היום לא הייתי מצליחה לחייך.

לפני שבאת היה לי רע ועצוב וכואב ואת הצלחת

לא פעם, לעלות על הפנים שלי חיוך גם כשהכי קשה לי.

ויותר מזה, את נתת לי לנסות לעזור לך ולהקשיב לך.

אהובתי, חיי, מתוקה שלי,

תודה לך על כל רגע שאת נמצאת איתי.

ליה, את המלאך שלי.

את הדבר הכי טוב שקרה לי.

תודה לך על כל שניה.