בכל פעם שאני הולכת לבד נכנסות בי מחשבות עמוקות שכאלה
אבל את זאת לא צפיתי לא חשבתי שהיא תגיע.
בדיוק שחציתי את הרחוב לכיוון הבית שלי והבטתי בירח צצת לי בראש
אחרי כמעט שלוש שנים של הכחשה.
אתה, זה שנתתי לו את כל כולי, היחיד שידע מי אני
היחיד שהכיר כל חלק בגוף שלי.
היחיד שנתתי לו את כולי אפילו את ליבי.
הבנאדם היחיד שאהב אותי באמת, עד הסוף.
לצערי הסוף הגיע מהר והוא היה כואב ומתסכל.
כבר כמעט שלוש שנים חלפו,
שלוש שנים שבהם פעם אחת לא הזכרתי את השם שלך,
שלוש שנים שבהם אף פעם לא התמודדתי.
נזכרתי איך אמרת לי, איך ביקשת שאני ישבע.
כמה דמעות שטפו את הפנים שלי באותו רגע.
דמעות שיכלו להסביר את גודל האהבה שלי אלייך.
שלוש שנים שיכולות להסביר את האהבה שלי אלייך.
השתיקה שיכולה להסביר את האהבה שלי אלייך.
אבל בעצם לעולם לא הצלחתי להוציא את השם שלך מהפה שלי.
את המבט שלך מהראש שלי.
את המגע שלך מהמחשבות שלי.
ואתה..
אתה תמיד תהיה איתי.
היחיד שידע לגמרי לגמרי מי אני.
והיחיד שכרגע שאני צריכה אותו הוא לא לידי.
כבר 3 שנים של געגועים בלתי פוסקים ובכי בלילות
בזמן האחרון עלית לי שוב.
למה זה?.
אתה כבר לא פה ולעולם לא תחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
peace