רגעים של תמימות

אני תלמידה רשמית בהר וגאי

והולך לי דפקא די טוב מבחינת לימודים.

את האהבה שלי, אני עדיין מנסה להעלים לשכוח,

זה קצת קשה וכואב, מאוד כואב.

חברים חדשים כבר יש,

והישנים?! חלקם כבר הספיקו לשכוח.

יהיה לי קשה אבל גם את זה נעבור.

"לכולנו יש רק סוף אחד, לא מפואר סוף קצר.."

בינתיים אני עמוסה מיליון דברים על הראש,

ורק דבר אחד מהדהד.

אולי, יש סיכוי קטנטן....

לאהבה חדשה.

אז כאן זה נגמר,

אתמול היה היום האחרון שלי בעינות ירדן.

שלוש שנים במקום מסויים,

שהיה הבית השני שלי, מבחינת תלמידים מבחינת מורים,

אבל תמיד משהו היה חסר,

אפ'פעם לא היה לי שם באמת טוב.

כרגע אני נפרדת מקשרים טובים ופחות טובים,

ואני מקווה שהטובים לא יתנתקו.

עכשיו אני הולכת למקום אחר, מקווה שטוב יותר.

אני מקווה להשתלב ולהצליח ולשמוח.

לפחות המעבר הזה יעזור לי לשכוח, אותו.

בהצלחה לי?!

רחובות שטופים בבכי

 יום ולילה ושבוע

 הדמעות זולגות על לחי

אור נרות רוטט מדוע

 חווריין עולה השחר

נסוגים צללים של לילה

 עוד מעט חמה זורחת

 ונקום ללכת הלאה

 ליל הסתיו יורד על נגב

ערבה בוכה מנגד

גם למעלה אין מילים פשוטות יותר

 שלום חבר

שוב ושוב עולה בי רעד

 מי יכול היה לדעת

 מה נאמר ואין מילים פשוטות יותר

 שלום חבר.

12 שנה למוות של אדם מדהים,

שנרצח בדם קר ע"י מתנקש

אדם ללא לב.

יצחק רבין- האיש שהלך עד הסוף עם הדרך שלו,

איש המלחמה המפקד הדגול שיום אחד עצר והסתכל על עצמו, על חייו והבין..

יש דרך אחרת!

דרך השלום, דרך האהבה.

"לכל אלו שנלחמו למען השלום ולא יזכו לראות אותו.."

שלום חבר.

"ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, ארבעה בנובמבר תשעים וחמש,
נרצח... כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש.
הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר,
היינו בבית, ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר.

כמה דמעות, כמה נרות?
כמה שיגעון עוד אפשר לזהות?
כמה ימים, כמה חשיכה
יעברו עד ש...
הכל ישכח?"

(שלמה ארצי)

אמן ואנחנו נוכל לראות את השלום מגיע..