כבר פעם שנייה שאני נכנסת לבלוג,
אני מתחילה לכתוב פוסט ואני מתייאשת באמצע ומוחקת הכל.
החתולה שלי מתה היום.
והיא הייתה סך הכל בת 5,אני רק זוכרת תיום הזה שהביאו לי אותה בתור גורה קטנה.
אחרי בערך כשנה היא חלתה באפילפסיה,מחלה דיי נדירה והאמת שאין לה ממש מרפא.
פשוט אחרי פרק זמן מסויים מתים מימנה.
היא הייתה מקבלת את ההתקף אפילפסיה נופלת,רועדת כולה והיה יוצא לה מלא רוק.
באותה תקופה טסנו לחו''ל לשלושה שבועות,
מרוב שהיא נבהלה שעזבנו אותה,זה עבר לה איך שהוא,ולא היו יותר התקפים של נפילות וכאלה.
אבל אחרי כמה שנים,זה חזר אבל בצורה אחרת שהיא הייתה מקבלת התקף,הייתה נופלת מהרגליים
ופשוט הייתה כולה ברוק.
היינו אצל וטרינר,היא הייתה בטיפולים ניסינו לעשות את כל מה שביכולתנו.
אבל מרוב שכמה פעמיים שהיא הייתה חוטפת את ההתקף,היא הייתה נופלת מהשולחן וקיבלה כמה
פעמיים בגלל זה מכות חזקות בראש.
ומשהו כנראה לא היה בסדר אצלה מאז,וגם היא נפלה אצלנו מקומה שלישית.
ההתקפים המשיכו ואיתם ביחד הטיפולים,היה יום שהיא הייתה חצי מתה פשוט בקושי חיה
אבל תודה לאל היא שרדה בעזרת וטרינר שהיא הייתה אז בטיפולים שבוע שלם.
אבל הבעיה שהעיקרית הייתה שהיא הייתה תמיד בורחת מהבית,רק הדלת הכניסה של הבית הייתה נפתחת,
או שמישהו היה בא עלינו,היא הייתה פשוט נמלטת בשנייה הישר למקלט.
שמה הייתה מעבירה כמה ימים טובים וחוזרת הביתה.
הפעם ראיתי אותה אחרי ההתקף והפה שלה היה במשהו חום,כמו דם יבש או לא מובן מה,
ושוב היא ברחה למקלט מימנו היא לא רצתה לצאת ואין לנו דרך להגיעה לשם ולהוציא אותה.
וגם היא אישית לא רצתה לצאת.
ואחרי שבוע שבוא היא בילתה שמה,היא פשוט מתה.
וכמה פעמיים ניסינו לקרוא לה,ורק שמעתי כמה יללות וזהו.
אבל ביום שישי אחרי שעזרתי לאימא שלי אם הקניות היא שמעה תקול של אימא שלי,
והיא כלכך יללה בקול כלכך נואש כאילו שהיא נפרדה מאיתנו,
ואז היא הלכה לאן שהוא שכבר לא ראינו אותה.
היום בבוקר אבא שלי חזר ממשמרת לילה,וראה אותה במרחק שוכבת שמה.
הוא קרא לה,אבל היא לא נענתה...והיה גם ריח מוזר...
ופשוט הוא נשאר לשבת שמה כמה דקות ולהמשיך לקרוא לה בתקווה שהיא בסדר.
אבל היא לא נענתה,אימא שלי הלכה לועד בית,סיפרה את כל זה...
הזמינו אנשים מעירייה בבוקר,פרצו את הדלת של המקלט ולקחו אותה משם.
יצאתי בבוקר,בתקווה לראות אותה בפעם האחרונה אבל היא לא הייתה כבר שמה.
אני עדיין לא מאמינה שזה קרה,אני עדיין ממשיכה לחשוב שהיא תחזור והיא תילל מתחת לדלת של הבית
כדי שנפתח לה את הדלת.
היום אצלי בהפוכה,אני כולי לא אני,ובתכלס אף אחד לא יכול להבין אותי גם..ושלא נדבר על תמיכה.
אנשים דיי אדישים למצב שכזה,כי זה לא קורא אצלהם..אז הם לא מרגישים מזה ואיך זה.
ומה שנשאר לי להגיד זה זיכרונה לברכה.
אולי דווקא זה לטובה היא לא תסבול יתר מההתקפים האלה,
אבל בכל מיקרה עצוב לי וחבל לי אלה.
זיכרונה לברכה.
מיצקע שלי מאוד אהבתי אותך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~*Lali4ka*~
