Just A barbie Blog <3

הימים עוברים,תקופות חולפות לי מול העיניים...

תקופות לא קלות,אבל לא מתלוננת.

אני מרוצה ממה שיש:]

יש לי חבר שאוהב אותי,שאני אוהבת אותו..טוב לנו ביחד,אנחנו רק מתקדמים יותר ויותר

בקשר,ואני אישית מרוצה..אחרי שנתיים ו-3 חודשיים תאמינו או לא,

רק אחרי פרק זמן כזה עברנו לישון אחד אצל השני,אכן משכנו את זה,

וטוב שכך! כי עכשיו מעריכים את כל הרגעים שלנו ביחד,אחד את השני.

והספקנו בפרק זמן הזה להכיר תתכונות של כל אחד מאיתנו..ועברנו מלא דברים ביחד,

ואני שמחה שדווקא אחרי תקופה כלכך ארוכה רק עכשיו עברנו לישון אחד אצל השני.

אני מעריכה כל דקה שבה הוא נמצא לידי ואני מרגישה שאני בנאדם מאושר!

רק מלהביט בו יושן לידי,ישר עולה החיוך ואיתו ביחד כל הרגשות המדהימים שיש בנינו.

אני מרוצה מהקשר שלי,אני מרוצה מהבנאדם שנמצא לידי.

ואני רוצה שכולם ידעו עד כמה אני אוהבת אותך סאשקע אהובי! :)

שיהיה לכם סוף שבוע נעים!

פשוט רציתי לשתף אותכם ברגשות שאני מרגישה! :)

בזמן אחרון אני לא מוצאת "תאני שלי" לא יודעת מה קורה איתי אני מתעופפת..

אני לא מובן על מה חושבת,ומה עובר ומטריד אותי.

חשבתי שתתקופה של "הנעורים הקשים" עברתי..אבל משום מה אני מרגישה

כמו איזה ילדה קטנה שעוברת תקופת משבר..

לא יודעת מה יש לי,אבל אני מושפעת,אני מושפעת מהסביבה,מושפעת מהמחשבות המוגזמות שלי,

לא יודעת מה קורה לי בעצם.

הלכתי לאיבוד בתוך עצמי,אני מרגישה ביישנתי,שזה ממש לא אופייני לי,בעיקר אחרי כל הדברים שעברתי.

אני מרגישה מאויימת להביע את הדעה שלי,אני לא רוצה לצאת "שונה" בעיניי אחרים,אני מפחדת לטעות

ולומר משהו לא במקום  ><

אני מרגישה מאויימת,למרות שאני יודעת שכל האנשים טועים,ואולי הדעה שלהם נחשבת טיפשית בעיני מישהו אחר,

אבל בסופו של הדבר זה הדעה של אותו בנאדם..

אויי אני נמצאת בסיבוך אם עצמי.

אני בזמן אחרון בתקופה מאוד רגישה,שאני לוקחת דברים נורא קרוב ללב,תבדיחות אני אפילו לא מבינה...

אוחחח המצבי נהיה קשה,וכמובן אם לא אני עצמי אני לא יצא מימנו..

כמו בכל פעם אני צריכה להתאפס על עצמי,ולא רק להתאפס אלה להתאפס בגדולה...

אבל הפסיביות שלי הורגת אותי,החוסר המעשה,והישיבה המוגזמת בבית ורק בשעות הערב יצאות...

מדכאות אותי רצח >< חוסר מעשה עושה אותי אומללה ><

עבודה,יש הצעות אבל לבנתיים לא מתאימות..למרות שאני מחכה לאיזה עבודה בקצור רוח שדכיתי אותה לא בעבר הרחוק.

אני מקווה שהם יצרו איתי שוב קשר.

אני מרגישה שאפילו הסובבים אותי, לא שמים לב לבעיות שלי,לא שמים לב בכלל למה שקורה לי..

כמובן אנשים רגילים שרק עוזרים להם,אבל מהצד לשיים לב לדברים שלי נורא קשה.

אוי,מה אני נהייתי כלכך דרשנית,בסופו של הדבר אף אחד לא חייב לי שום דבר..אלה רק אם ירצו יעזרו.

אבל מה שכן אני אמורה להיות תלויה בעצמי,ולא באחרים ובעזרה שלהם.

בסופו של דבר אני אמורה להתמודד אם הדברים שלי ולא מישהו אחר במקומי..

אוייי עזבו זה היה כלכך דיאלוג אם עצמי...

אבל מצד שני התפרקתי מכל מה שיושב לי..פשוט מידי פעם טוב לראות תעצמך מהצד ולראות "תמחלות שלך",חחח =]