"וירא כורש כי עלה על הדרגנוע הלבן וימשוך אחריו את המריצה, ויעל."

תמותי כבר, תמותי כבר זקנה מטומטמת.

הרסת הכול, את כולנו שברת את כולנו, פירקת אותנו, ואת היום יושבת בחוסר מעש. שותקת. חושבת שהעולם מחכה לך, מתלהבת ממה שיש לך, חוסר ערכים חוסר אהבה.

איפה המשפחה שלך היום?

ואיפה את היום?

מי את בכלל? זו השאלה הכי גדולה.

הייתי מוכנה למות בשבילך, הייתי מוכנה לתת את ליבי לכל מה שתבקשי, ואת היום נותנת אפס דברים לחיים שלי, את היום שותקת ורק כותבת מרחוק, במילים גבוהות כאלה, מילים שחצניות חסרות ערך ואהבה. ואת? חרא. תמיד אומרים שנשאה זה דבר גדול מידי, ולפעמיים שאדם אומר שהוא שונא מישהו, בשביל האדם שאמר את זה, זה חסר ערך, אך יש אנשים שייקחו את זה לעומק וקשה יותר.

כשאני אומרת שאני שונאת מישהו זה חסר ערך אני לא באמת שונאת, אני כועסת. לשנוא זו מילה גדולה מידי. חשבתי שאני לא אשנא מישהו עד כדי כך בחיי. ואז הכול התחיל. ואת הופעת ושברת את כולנו לרסיסים, הטעות גדולה מידי. החרטה קטנה מידי.

אני שונאת אותך.

על כך שגרמת אבל למשפחתי, על כך שגרמת לי לבכות כ"כ הרבה. על כך שאני חושבת על זה בלי סוף.

לא ראיתי אותך כבר כמעט שנה מלאה. והכול בגללך. כי את משוגעת ואת זקוקה לאשפוז.

לאף אחד לא הייתה שום כוונה לגרום לך לעשות את כל זה.

והנה, את כהרגלך.

מי את בכלל? זו השאלה הכי גדולה.

לא מזמן הייתה לך יום הולדת. לאן נעלמה השמחה.

והנה הדמעות המעצבנות האלה.

והן זולגות.

והכול מתערבב יחד.

אני שונאת אותך.

תתבגרי כבר חתיכת תינוקת. להפסיק לשחק את לא יודעת, לעמוד שנייה על הרגלים את לא מצליחה, כל ניסיון הוא מעידה. חסרת כוח חסרת עמדה. רק עיקרון פה עיקרון שם.

אני מנסה להבין מה עובר לך בראש. אני מנסה להבין מה קורה. מה עם יום אחד הכול ייפול, מה עם הכול ישבר. כשזה ישבר, אז כבר לא תצליחי אפילו לקום, לא תצליחי לזחול. מה יהיה אז. תתעוררי כבר עכשיו. אל תהיה פתטית מידי  על תגמרי בזחילה. בשיתוק.

אני מדמיינת אותי על במה לבד. שקט מוחלט, אין אף אחד שמביט בי. רק מפעילה את המוזיקה שלי. ורק שלי. אני עומדת באמצע הבמה, זרקור לבן מופעל עלי. אני מחכה, אני מחכה לקצב המוזיקה. אני מחכה למשהו שיזיז אותי. אני מחכה שזה יקרה. פעימות הלב רק גברות כשמוזיקה מתגברת, ואני? ממשיכה לעמוד, לא מסוגלת לזוז, שותקת כמו משותקת על הבמה והמוזיקה מתגברת ומתגברת ואני כ"כ רוצה לזוז ומרגישה שמאוחר מידי.

איפה הריקוד? איפה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, הדבר שגורם לי ליהנות מכל שנייה, הדבר שמרגיע אותי מכל פעימה שפעולת במהירות לא הגיונית איפה זה?

זה מאוחר מידי? האם כבר עכשיו אני מתחרטת על זה.? איפה הדבר שאני מחכה לו כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ כ"כ הרבה זמן.

 אז יש פה הרבה חלקים

מהרבה קטעים בחיי

פשוט שנים לא ביקרתי פה

יום נעים

וסוף שבוע טוב (: