באמת שאני מחזיקה את עצמי

משתדלת לצאת עם חברים

לדבר שופינג סרטים מוזיקה לימודים

כי ברגע שאני יפסיק,

בשנייה שתהיה לי לחשוב

זה יתחיל שוב

הדיכאון המטורף הזה

לדעת שככה זה ואי אפשר לעשות כלום כדי לתקן

וזה קשה להתמודד עם זה

וזה קשה להתמודד עם זה לבד

וזה קשה כי זה לא הדבר היחיד שצריך להתמודד איתו

לא שאם זה היה אז היה בסדר

ואני כבר לא ילדה קטנה

אני כבר צריכה לקחת אחריות למעשים שלי

ולפעמים זה הכי קשה

מה שלא הורג מחשל,

ואני יודעת שהצלקות שזה ישאיר רק יבגרו אותי

אבל מי אמר שהמטרה תמיד מקדשת את האמצעים?