אני לא חושבת שאנשים אי פעם ראו אותי ככה..

אני גם לא חושבת שהגעתי הרבה פעמים למצב הזה.

אולי פעמיים..

אבל הייתי  צריכה את זה

את ההתפרקות הזאת על האנשים שאני אוהבת [ואני ממש מצטערת שהלחצתי אותכם..]

זה עצוב שכל דבר מזכיר לי..

במיוחד השירים וכל פעם כשיש "שעה מאגניבה"

זה עצוב שאני לא מסוגלת לשמוע את "i'd do anything" שזה השיר האהוב עליי של סימפל בלי להתחיל לבכות..

זה מדהים איך שאתה מקשר כל דבר

וזה גם מדהים איך שהדמעות האלו לא מצליחות להגמר..

[16:16. אני חייבת להפסיק לשים לב.]

לי ולבלוג יש חצי שנה... :)

119 פוסטים ו-5,266 כניסות.

ואני בכלל תכננתי לכתוב על הסופ חופש,סופ קורס [+תמונות] ועל הגרמנים.

אולי אח"כ...

יא טיביה לובלו! אני החלטתי שאני לומדת רוסית...

*הבלוג הזה נהיה אישי מדי ד.ד*