איך אני נופלת בפח הזה
כל פעם מחדש
וזה סבבה וזה כיף
אבל משאיר כזה טעם מר בסוף
שאולי זה בכלל לא שווה את זה
ואולי די להתאמץ שזה יצליח
זה לא הולך
ונכון שברגעים מסוימים זה כיף ונחמד והכל
אבל זה לא שווה את סערת הרגשות שזה גורר אחר כך
וזה יהיה קשה להפסיק
כי איך אפשר ככה פתאום אחרי כל כך הרבה זמן?
הרבה יותר פשוט להשאיר את זה ככה
אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת יותר
עד ששוב תגיע איזו הודעה
ואז כאילו כלום לא קרה
וזה פשוט מעגל
שאני לא מצליחה לקטוע
ואם אני לא ייקטע אין מי שיעשה את זה במקומי
יואוו אני כבר חושבת שאני משתגעת
תכלס נמאס לי לצאת כבר! נמאס
כאילו אינלי בעיה ככה אימונים כל השבוע ולצאת בסופ"ש
אבל חלאס כל יום? זה כבר לא שווה כשזה שגרה
זה לא מיוחד לא מחכים לזה
וכל כך נמאס לי לא להתאמן
אני מרגישה חסרת זהות, חסרת חיים
אין אתגר וכל מה שיש זה לחשוב איך עוברים תיום המשעמם הזה
וזה הורג אותי
ושומדבר פשוט לא הולך וזה נמאס
הדבר היחיד שמחזיק אותי זה האוטו..
מוזיקה על פול ווליום ורגל על פול גז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
bllondie