האמת שאני כבר מתה מעייפות..

פשוט לא רציתי לשכוח לכתוב כמו שאני עושה מלא זמן האחרון..

וכע אני קצת מתעקבת עם הפוסט של פולין בל אני מבטיחה שגם זה יבוא בסוף.

"i think i'm loosing it"

מישו מוכן להסביר לי למה החיים כאלה קשים?

*כואב לי הראש T_T*

אז עם כל הדרמה הגדולה [שלא בדיוק נגמרה אבל היא במצב הרבה יותר טוב ><]

לא הספקתי לספר על העבודה הרצינית הראשונה שלי. [^^]

אז הכנתי לי מערך שיעור. [ורשמתי אותו כשליף על היד]

ובאתי לא בדיוק יודעת מה מצפה לי...

בסהכ היו שם כ7 ילדים [ואני אומרת כ7 כי כל פעם היה מישו שבא או הלך..]

תזכרו מה שאני אומרת לכם, גיל 4 זה הגיל שהכי קשה להדריך בעולם!!

קודם כל, הם בכלל לא עושים ג'ודו, רק משחקים [שאומנם קשורים לפעמים אבל.. זה לא ג'ודו.]

דבר שני, עד שאתה גורם להם להקשיב כבר עובר חצי שיעור. [><]

כשהייתי בקורס וסיפרו לנו כל מיני סיטואציות לא הפסקנו לצחוק!

אז זהו, שזה לא מצחיק.. זה אשכרה אמיתי!.

אז מסתבר שיש לי בקבוצה משו כמו 3-4 פאוור ריינג'רס, 2 ספיידרמנים ואיזה סופרמן אחד..

חוץ מאלה יש גם ילד היפראקטיבי עם בעיות ריכוז שזה בכלל קשה

אבל בתכל'ס? היה אחלה!

הם כאלה חמודים והם גם אהבו אותי D:

השיעור נגמר ממש מהר וכבר מצאתי כל מיני דרכים לגרום להם להקשיב.

גם ההורים אהבו אותי ^^

קיצר אני כבר מחכה לפעם הבאה..!

[איזה מזל שיש לי צופיפניקית כמו פיצ שתעזור לי עם הרעיונות 3>]

היה לי ככ טוב היום.

מדהים איך שמילה אחת הופכת בנאדם לגמרי. ולא אני לא מדברת עליי.

למרות שזה גם מה שגרם ליום המדהים הזה להפוך לאיזהשהו סוג של סיוט..

בחיים אל תבואו אליי עם השאלה "מה הוא אמר?"

איכשהו אני יגיד חצי ויערבב עם משו אחר בכלל...

אני סנילית בשאלה הזו.

ואז אחכ אני נזכרת בחצי החשוב שלפעמים קצת מאוחר מדי להגיד עכשיו,

רק ש..זה משנה הכל.

אני שונאת אנשים עקשנים שטועים וננעלים על זה.

במיוחד שהם גם מסרבים להקשיב.

רגע אחד אתה על גג העולם ושנייה אחכ בא לך להתאבד.

החיים דפוקים כשאתה טינאייג'...