באמת שאני מחזיקה את עצמי

משתדלת לצאת עם חברים

לדבר שופינג סרטים מוזיקה לימודים

כי ברגע שאני יפסיק,

בשנייה שתהיה לי לחשוב

זה יתחיל שוב

הדיכאון המטורף הזה

לדעת שככה זה ואי אפשר לעשות כלום כדי לתקן

וזה קשה להתמודד עם זה

וזה קשה להתמודד עם זה לבד

וזה קשה כי זה לא הדבר היחיד שצריך להתמודד איתו

לא שאם זה היה אז היה בסדר

ואני כבר לא ילדה קטנה

אני כבר צריכה לקחת אחריות למעשים שלי

ולפעמים זה הכי קשה

מה שלא הורג מחשל,

ואני יודעת שהצלקות שזה ישאיר רק יבגרו אותי

אבל מי אמר שהמטרה תמיד מקדשת את האמצעים?

אני מודעת לזה..

רק שאצלי זה בדכ קצת יותר קיצוני.

יום אחד אני בעננים ויום אחד אני בתחתית..

ונמאס לי מהמצב הזה

אני רק רוצה לחזור לשגרה שלי T_T

מאימון לאימון על קו וינגייט-ת"א

לחזור גמורה וליפול לישון

להוציא תאנרגיות

לקרוע את הגוף

להזיע את הנשמה

ולהרגיש חיה!

אפילו חשק לאכול אינלי..

אינלי חשק לכלום.

אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי בכלל

ופתאום כל הדרמות שהטרידו אותי נראות לי ככ שוליות

אתה צודק..

אני באמת דמות טראגית.

תגידו לי מה אתם עושים כל היום?

רציני כאילו.. מה יש לעשות בבית..?

ואני לא מדברת על אלה שהם בצופים או מתאמנים במשו.

אני מדברת על אלה שאין להם שום מחויבות

מה לעזאזל אתם עושים כל היום?

אני ככ שונאת להיות בבית!

ואוקיי היום ישנתי עד שבע בערב [כן.] ושלשום עשיתי שופינג מטורף

ויום אחד לקחתי את האוטו ליומולדת של חברה ואפילו אצל סבתא הייתי.

וסבבה יש יס מקס ופייסבוק

אבל כמה אפשר?

מיציתי! אני מתחרפנת כבר..

אני לא טיפוס של בית ><

אפילו לפעמים כשיש לי כבר את ההזדמנות להיות בבית אני לא בבית

יאללה שאני יקבל את התוצאות האלה כבר! ><"

זה יותר מדי חסר לי.. התחרפנתי T_T