היו ימים בשבועיים האחרונים שבאמת רציתי להיעלם מהעולם הזה.
להפסיק להיות בו.
בסיס קטן. המון עבודה. מעט אנשים.
חוסר רצון לחזור הביתה.
אני צריך שיעבור כבר זמן. זמן לשכוח הכול...להתגבר על הכול.
אני רוצה נתק מכל מה שהיה לי לפני...שזה כבר ייעלם לי מהמחשבות, זה לא רצוי יותר שם.
אני מפחד.
מפחד לדעת, מפחד לראות דברים קורים מול העיניים.
אני רק רוצה להתנתק..לשנות את החיים שלי מהקצה לקצה.
בפעם הראשונה אחרי הרבה מאוד זמן אני יציב.
קשה לי עם המחשבה שהתגברת כ''כ במהירות.
אני לא רוצה לשמוע עליך. לא רוצה את המצבי רוח שלך ואת ה"אמת הכואבת" שלך.
אני לא רוצה לדעת שכל החברים שלי, כמה מפתיע, נשארו שלך. שהותרת אותם באמצע כשהם נאלצים לבחור צד.
בחירה שלהם. לא שלי.
קשה לי לנתק אותך מהמחשבות שלי אבל תאמין לי שזה בראש רשימת המטרות שלי.
די, זה לא יעזור לא ולא לך לשמור על קשר. רוצה שאני אפסיק לשאול עליך ? קיבלת.
אני לא רוצה את המקום הזה, לא רוצה את הסביבה הזו.
אני רוצה להצליח ואני יודע שזה יקרה.
ואני לא רוצה להישאר בעבר, בקריה המפגרת הזו, עם אותם המקומות ואותם תחומי העניין.
קשה לי.
קשה לי לדעת שלכולם כאן מסביבי יש זמן בשפע וכנראה שגם הרבה פחות עבודה ממני (באופן אירוני הם גם מקבלים על זה יותר תגמול).
כבר נמאס לי להגיע הביתה. באמת שיש פעמים שבא לי להישאר בבסיס, במרכז.
כמה שזה עצוב אבל הפריפרייה הזו שוחקת...אני חולם לפעמים על זה שההורים שלי יעברו למרכז או משהו ושאני אנטוש לעולם את החרא שיש לי כאן.
כי רק ללכת ברחוב, רק ללכת לאותם המקומות, רק להתלהב מאותם הדברים...מאסתי בזה.
מעולם לא הייתי נחוש כ''כ לרצות שינוי כמו שאני רוצה עכשיו.
ואולי עכשיו...יש לי סיכוי קטן. יש אנשים חדשים באופק...אנשים שאולי יעזרו לי להגיע לשם ולנטוש את כל מי ומה שעשו לי רע.
ובתור אחד מהצעדים הראשונים אני צריך להפסיק לכתוב כאן.
וחלילה לא להפסיק לכתוב לגמרי.
אבל במקום אחר, שבו אף אחד לא יכיר אותי.
לבוא נקי. לדף חדש.
ושאת כל מה שרשמתי בדפים האלה אף אחד כבר לא יקשר אליי...
שלכם, ג'וני.
peace
ולתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Johnny_